
הפסיכולוג וחוקר חוש הריח מהמט מחמוט בדק לאורך השנים איך ריח גוף משפיע על משיכה. באחד המחקרים שלו נמצא שגברים נמשכים יותר לריח הגוף של נשים בימים שלפני הביוץ, ואילו בזמן הווסת הריח נתפס כפחות נעים. ההסבר האפשרי הוא אבולוציוני - בימי קדם זה אולי סייע לזהות מי מתאימה לרבייה.
במחקר אחר גילה מחמוט שהריח של גברים רווקים חזק יותר מזה של גברים נשואים. ההשערה היא שהדבר קשור לרמות טסטוסטרון, שנוטות לרדת עם הגיל ולעיתים גם אחרי נישואים והורות. כלומר, גם מצב משפחתי יכול להשפיע על מה שאנחנו מפיצים לאוויר.

הריח עשוי גם לרמוז על מצב בריאותי. לפי ממצאי מחקריו של מחמוט, מחלות מסוימות משנות את ריח הגוף: כולרה, למשל, גורמת לריח מתוק יחסית, בעוד שסוכרת חמורה עלולה ליצור ריח שמזכיר תפוחים רקובים. עוד נמצא שככל שאדם אוכל יותר בשר - כך ריח הגוף שלו נתפס כנעים יותר.
אבל הסיפור המעניין באמת מגיע מהגנטיקה. מחקר נוסף מצא שאנשים נמשכים יותר לריח של בני המין השני כאשר קיימים הבדלים גדולים יותר בקבוצת גנים מסוימת בשם HLA - מערכת שאחראית על ויסות מערכת החיסון. מבחינה גנטית, שילוב עם בן זוג שמערכת ה-HLA שלו שונה משלנו עשוי להעניק לילדים עמידות טובה יותר למחלות.
המנגנון המדויק עדיין לא ברור, אבל ההשערה היא שחלבונים הקשורים לאותה מערכת גנטית מתפרקים על ידי חיידקי העור - וכך נוצרת חתימת ריח ייחודית. בפועל, המשמעות היא שנשים עשויות להעדיף באופן לא מודע את ריחם של גברים שהשילוב החיסוני איתם יהיה אופטימלי עבורן.
ובכל זאת, כשבודקים מה קורה במציאות - התמונה משתנה. במחקר שכלל כמעט 3,700 זוגות נשואים לא נמצא ששיעור הזוגות עם הבדלים גנטיים גדולים יותר היה גבוה מהשיעור של זוגות עם הרכב גנטי דומה. כלומר, גם אם יש לנו העדפות ריח שמושפעות מהגנים שלנו, אנחנו לא בהכרח פועלים לפיהן כשאנחנו בוחרים בן זוג לחיים.