דרום קליפורניה: ארבע ערים ברשימת 20 המקומות הגרועים ביותר בעולם לנהיגה

אם נדרש עוד אישוש לכך שדרום קליפורניה היא מן האזורים הקשים בעולם לתנועה יומיומית — מחקר בינלאומי חדש מספק אותו בחדות. בדיקה השוואתית של מאה וחמישים ערים ברחבי העולם הציבה ארבע ערים מהמטרופולין של לוס אנג'לס בין עשרים הערים הקשות ביותר לניווט וניידות על פני כדור הארץ — לא רק בארצות הברית, אלא בקנה מידה עולמי.

המחקר, שנערך בידי חברת הולאפליי לשירותי תקשורת סלולרית, כלל שישים ותשע ערים מארצות הברית ושלוש־עשרה מקליפורניה. דירוג הערים התבסס על שבעה מדדים מרכזיים: עומסי תנועה, איכות אוויר, שיעורי פשיעה, ידידותיות להולכי רגל, איכות התחבורה הציבורית, כיסוי רשת סלולרית והיקף חיפושי ניווט מקוונים. ככל שהציון המצטבר גבוה יותר — כך העיר מוגדרת קשה יותר לניידות.

 

שורש הבעיה נעוץ בתכנון העירוני. מרבית ערי דרום קליפורניה התפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה סביב תפיסה פרו־רכבית מובהקת: פרברים מרווחים, שימושי קרקע מופרדים ותלות כמעט מוחלטת במכונית פרטית. תשתיות רכבת עירוניות ותשתיות תחבורה ציבורית עתירות קיבולת פותחו באיחור יחסי, ואינן מדביקות את קצב הגידול באוכלוסייה ובנסיעות היומיות. התוצאה היא עומסי תנועה כרוניים, זיהום אוויר מתמשך ופגיעה עקבית באיכות החיים.

 

התמונה העולה מן הנתונים קשה במיוחד עבור תושבי דרום קליפורניה. לוס אנג'לס דורגה במקום השלישי בעולם בין הערים הקשות ביותר לניווט, ובתחתית הרשימה מבין הערים האמריקאיות שנבדקו. תושביה מבזבזים בממוצע שמונים ושמונה שעות נוספות בשנה בפקקי תנועה — מן הנתונים הגבוהים בעולם — וזמן הנסיעה היומי לעבודה וחזרה עומד על כחמישים ושבע דקות, מן הארוכים שנמדדו במחקר. לכך מצטרפים דירוגים נמוכים באיכות האוויר ושיעורי פשיעה שאינם מן הנמוכים, שילוב היוצר חוויית תנועה עירונית מתישה ומתסכלת.

ממזרח ללוס אנג'לס, ריברסייד מציגה מציאות שאינה מרגיעה כלל. העיר דורגה במקום האחד־עשר בעולם והשלישי הגרוע ביותר בארצות הברית. אף שמספר השעות האבודות בפקקים נמוך יותר מאשר בלוס אנג'לס, זמן הנסיעה הממוצע בה ארוך במיוחד — מעל חמישים דקות ביום — ואיכות האוויר נותרת בעייתית. הנתונים הללו מדגישים כי בעיית התנועה אינה תופעה נקודתית של עיר אחת, אלא מחלה מטרופולינית המשתרעת על פני מרחבים נרחבים של דרום קליפורניה.

גם מחוז אורנג' אינו יוצא נקי מן התמונה. סנטה אנה דורגה בין עשרים הערים הקשות בעולם לניידות, עם עשרות שעות אבודות בשנה בעומסי תנועה, זמני נסיעה ממושכים ודירוגים נמוכים באיכות האוויר ובמדדי ביטחון אישי. אנהיים, עיר תיירות מרכזית ואתר משיכה בינלאומי, נמצאה אף היא בין הערים הקשות לניווט: שילוב של פקקים יומיומיים, תחבורה ציבורית שאינה מספקת את הביקוש ותשתיות המתקשות לעמוד בעומס של תושבים ומבקרים גם יחד.

ההשוואה הבינלאומית מחדדת את חומרת המצב. ערים כמו דלהי שבהודו ולימה שבפרו מובילות את הדירוג השלילי, ולצדן מופיעות בוגוטה, סאו פאולו, מקסיקו סיטי וג'קרטה. עצם הופעתן של ערי דרום קליפורניה באותה רשימה ממקמת אזור מפותח ועשיר בחברה בעייתית של מטרופולינים המתמודדים עם עומסי יתר ותשתיות לקויות. מנגד, ניו יורק, הנחשבת בעיני רבים לסמל לפקקי תנועה אמריקאיים, דורגה הרחק מאזורי התחתית — בין היתר בזכות רשת תחבורה ציבורית צפופה ונגישות גבוהה להולכי רגל, שני תחומים שבהם ערי דרום קליפורניה מפגרות.

שורש הבעיה נעוץ בתכנון העירוני. מרבית ערי דרום קליפורניה התפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה סביב תפיסה פרו־רכבית מובהקת: פרברים מרווחים, שימושי קרקע מופרדים ותלות כמעט מוחלטת במכונית פרטית. תשתיות רכבת עירוניות ותשתיות תחבורה ציבורית עתירות קיבולת פותחו באיחור יחסי, ואינן מדביקות את קצב הגידול באוכלוסייה ובנסיעות היומיות. התוצאה היא עומסי תנועה כרוניים, זיהום אוויר מתמשך ופגיעה עקבית באיכות החיים.

המחיר אינו רק אי־נוחות יומיומית. זמני נסיעה ממושכים נקשרים במחקרים לפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית, לירידה בפריון העבודה ולשחיקה ביחסים משפחתיים. כאשר מוסיפים לכך אוויר מזוהם ותחושת חוסר ביטחון במרחב הציבורי, מתקבלת משוואה שמערערת את האטרקטיביות של אזור הנחשב במשך עשורים לסמל של הזדמנויות, שמש ואיכות חיים.

ארבע הערים מדרום קליפורניה שנמצאו בין עשרים הקשות בעולם לניידות אינן רק נתון סטטיסטי. הן עדות למציאות יומיומית של מיליוני בני אדם, הכלואים שעות ארוכות בין נתיבי אספלט צפופים, תחת שמיים שאינם תמיד כחולים. שינוי מגמה יחייב השקעה עמוקה ומתמשכת בתחבורה ציבורית, בתכנון עירוני רב־שימושי ובהפחתת התלות ברכב הפרטי — צעדים שאינם מבטיחים פתרון מהיר, אך הם התנאי היחיד ליציאה מן המבוי התחבורתי הסתום.