יושב־ראש ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב הגואל, שלח הזמנה רשמית לראש עיריית ניו יורק החדש והשנוי במחלוקת, זוהראן ממדאני, להשתתף במצעד. בעיני הגואל, המהלך נועד לשדר פתיחות ולחזק את הקשר עם הנהגת העיר שבה מתגוררת אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. אולם בקונסוליה הכללית של ישראל בניו יורק ראו במהלך חריגה מסמכות ופגיעה בפרוטוקול הדיפלומטי. הקונסול הכללי, עפיר עקוניס, הצהיר בפומבי כי ההזמנה לא תואמה עם הנציגות הישראלית, לא אושרה על ידה, וכי ייצוג ישראל באירוע נעשה אך ורק באמצעות הקונסוליה.
מעבר לאירוע עצמו, העימות חשף מתח עקרוני ועמוק: מי מוסמך לדבר בשם ישראל מחוץ לגבולותיה. ההסתדרות הציונית העולמית, גוף ותיק שקדם להקמת המדינה ופועל זה יותר ממאה שנה, רואה עצמה גשר בין העם היהודי בתפוצות לבין מדינת הלאום. מאז קום המדינה ב־1948 מתקיים מתח מתמשך בין מוסדות ציוניים גלובליים לבין מנגנוני המדינה הרשמיים, ובראשם משרד החוץ והנציגויות הדיפלומטיות. עמדת הקונסוליה בניו יורק משקפת תפיסה ברורה: ייצוג מדיני של ישראל הוא סמכות בלעדית של הממשלה ושלוחותיה, גם כאשר מדובר באירועים בעלי אופי קהילתי־סמלי.
החריפות בתגובה אינה מנותקת מזהות האורח שהוזמן. ממדאני, בן 33, נכנס לתפקידו בתחילת 2026 לאחר ניצחון מפתיע בבחירות המקומיות. הוא בנו של מחמוד ממדאני, פרופסור מוכר למדעי המדינה שנודע בעמדות ביקורתיות כלפי ישראל. גם ראש העיר עצמו מזוהה עם אגף שמאלי רדיקלי במפה הפוליטית העירונית, ובמהלך מערכת הבחירות הביע עמדות שעוררו דאגה בקרב חלק מהמנהיגות היהודית בארצות הברית בנוגע ליחסו למדיניות ישראל במזרח התיכון. עבור יוזמי ההזמנה, דווקא בשל הרקע הזה יש ערך למחווה של הכלה ודיאלוג. עבור הנציגות הישראלית, הזמנת דמות שנויה במחלוקת ללא תיאום מוקדם נתפסת כמהלך מדיני רגיש שאינו יכול להתבצע על דעת גוף חוץ־ממשלתי.
מעבר לאירוע עצמו, העימות חשף מתח עקרוני ועמוק: מי מוסמך לדבר בשם ישראל מחוץ לגבולותיה. ההסתדרות הציונית העולמית, גוף ותיק שקדם להקמת המדינה ופועל זה יותר ממאה שנה, רואה עצמה גשר בין העם היהודי בתפוצות לבין מדינת הלאום. מאז קום המדינה ב־1948 מתקיים מתח מתמשך בין מוסדות ציוניים גלובליים לבין מנגנוני המדינה הרשמיים, ובראשם משרד החוץ והנציגויות הדיפלומטיות. עמדת הקונסוליה בניו יורק משקפת תפיסה ברורה: ייצוג מדיני של ישראל הוא סמכות בלעדית של הממשלה ושלוחותיה, גם כאשר מדובר באירועים בעלי אופי קהילתי־סמלי.
למחלוקת הזו יש גם מחיר ציבורי. ראשית, היא חושפת לעיני כל חוסר תיאום בין גופים שאמורים לפעול בתיאום כשמדובר ביחסי ישראל עם הממסד האמריקאי. שנית, היא הופכת את מצעד ישראל — אירוע שמטרתו להפגין אחדות ותמיכה — לזירה של מחלוקת פנימית. ושלישית, היא מציבה את הקהילה היהודית בניו יורק במבוכה: מי מדבר בשמה של ישראל מול הנהגת העיר, ומהו הערוץ הלגיטימי לקשר רשמי?
גם עבור ממדאני עצמו נוצרת סיטואציה מורכבת. ראש עיריית ניו יורק זקוק לבהירות ביחס למי מייצג את מדינת ישראל: האם עליו להשיב להזמנה של גוף ציוני גלובלי, או לפעול רק מול הנציגות הרשמית של ממשלת ישראל. מסרים סותרים עלולים להוביל לכך שיבחר להתרחק מן האירוע כולו — תוצאה שאיש מן הצדדים אינו מעוניין בה.
מצעד ישראל בניו יורק הוא אחד מסמלי הזיקה הציבוריים הבולטים ביותר בין הקהילה היהודית־אמריקאית למדינת ישראל. מאות אלפי משתתפים, נוכחות פוליטית וציבורית רחבה ותשומת לב תקשורתית משמעותית הופכים אותו לאירוע טעון בסמליות. כדי לשמור על כוחו המאחד, הוא זקוק למסרים מתואמים ולשורות מסודרות. השאלה שנותרה פתוחה אינה רק אם ראש העיר יגיע או יימנע, אלא האם ההנהגה הישראלית והציונית בעיר תצליח ליישב את המחלוקת במהירות — לפני שהוויכוח הפנימי יאפיל על האירוע שאמור היה לאחד.
