פלורידה מאבדת את הקסם: ההגירה צנחה – אבל מיאמי עדיין מושכת את העשירים

במשך תקופה קצרה נדמתה פלורידה כהתגשמות החלום האמריקאי. בשנת 2022, בשיא גל ההעתקות שעוררה מגפת הקורונה, עברו להתגורר בה נטו 310,892 אמריקאים ממדינות אחרות – שיא היסטורי שהציב אותה בראש טבלת ההגירה הפנים־אמריקאית. שמש, חופים, היעדר מס הכנסה מדינתי ורגולציה מקלה יצרו תמהיל שמשך משפחות ועובדים שברחו מערים יקרות כמו ניו יורק ולוס אנג’לס.

אלא שנתוני לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית לשנת 2025 מציירים תמונה הפוכה כמעט לחלוטין: פלורידה קלטה נטו 22,517 תושבים בלבד ממדינות אחרות – צניחה של כ־93 אחוזים בתוך שלוש שנים. ממקום ראשון ביעדי ההגירה הפנים־אמריקאית הידרדרה המדינה למקום השמיני. המפנה החריף משקף חזרה למציאות כלכלית שונה מזו של ימי הקורונה.

 

בתוך המגמה הכללית הזו מתבלט סיפור אחר: מיאמי. בעוד פלורידה כולה מאטה, מיאמי ממשיכה למשוך אוכלוסייה סלקטיבית – עובדים ובעלי הון בשכר גבוה. על פי ניתוח של איגוד המתווכים של מיאמי, המבוסס על נתוני לשכת מפקד האוכלוסין, בשנת 2024 עברו לאזור המטרופוליני של מיאמי 55,244 עובדים ממדינות אחרות לצורכי עבודה. ניו יורק הובילה את זרם המהגרים, ואחריה טקסס, ג’ורג’יה, קליפורניה וניו ג’רזי.

 

הסיבות לשינוי המגמה משתלבות זו בזו. ראשית, מדיניות החזרה ההדרגתית למשרדים צמצמה את האפשרות לעבוד מרחוק ממדינה אחרת לאורך זמן. שנית, מחירי הדיור בפלורידה עלו במהירות בשנות הבום, והפער ביחס לעלויות הדיור במדינות המוצא הצטמצם ואף התהפך באזורים מסוימים. שלישית, התייקרות דרמטית של ביטוחי הדירות – על רקע רצף סופות והוריקנים בשנים האחרונות – הפכה את החזקת הנכס לנטל משמעותי עבור משפחות רבות.

חנה ג’ונס, אנליסטית מחקר כלכלי בכירה באתר רילטור.קום, מסכמת כי הירידה החדה בהגירה משקפת “נורמליזציה של השוק לאחר גל ההעתקות החריג של תקופת הקורונה”. לדבריה, שילוב של מחירי בתים גבוהים, עלויות ביטוח מאמירות, סיכון אקלימי וחזרת עובדים למשרדים ריכך את קצב ההגירה אל המדינה.

ובתוך המגמה הכללית הזו מתבלט סיפור אחר: מיאמי. בעוד פלורידה כולה מאטה, מיאמי ממשיכה למשוך אוכלוסייה סלקטיבית – עובדים ובעלי הון בשכר גבוה. על פי ניתוח של איגוד המתווכים של מיאמי, המבוסס על נתוני לשכת מפקד האוכלוסין, בשנת 2024 עברו לאזור המטרופוליני של מיאמי 55,244 עובדים ממדינות אחרות לצורכי עבודה. ניו יורק הובילה את זרם המהגרים, ואחריה טקסס, ג’ורג’יה, קליפורניה וניו ג’רזי.

השכר החציוני של העובדים שהיגרו למיאמי ממדינות אחרות עמד על יותר מ־101 אלף דולר בשנה. עובדים שהגיעו מאילינוי הציגו חציון שכר של כ־172 אלף דולר, ואילו המגיעים מניו יורק – כ־164 אלף דולר. לשם השוואה, עובדים שעברו למיאמי מאזורים אחרים בתוך פלורידה עצמה הרוויחו בממוצע כ־62 אלף דולר בלבד. הנתונים מדגישים כי מדובר בגל הגירה איכותי מבחינה כלכלית, בעל השפעה ישירה על בסיס המסים והצריכה העירוני.

לדברי אנה בוזוביץ’, סוכנת נדל”ן בכירה במיאמי ומייסדת אנליטיקס מיאמי, חל שינוי בפרופיל המהגרים: “בשנים 2020–2022 המעברים היו תגובתיים ללחצי הקורונה. היום ההעתקות אסטרטגיות – אנשים בוחרים במיאמי כחלק מתכנון קריירה והשקעות.” היא מציינת כי העובדה שגם תושבים מטקסס, מדינה נטולת מס הכנסה מדינתי, נעים למיאמי, מוכיחה שהמניע אינו מס בלבד. קישוריות בינלאומית, מערכת פיננסית גלובלית ונכסי נדל”ן ייחודיים על קו המים מציבים את מיאמי כחלופה שאין לה מקבילה אזורית.

עם זאת, זרימת בעלי ההכנסות הגבוהות מגבירה את הלחץ על שוק הדיור המקומי ומעמיקה את משבר הנגישות עבור תושבים ותיקים. במקביל, ההשפעה המאקרו־כלכלית משמעותית: עובדים שהיגרו למיאמי ממדינות אחרות הזרימו לכלכלה המקומית כ־5.1 מיליארד דולר בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 בלבד.

כלכלנים מעריכים כי המגמה עשויה להתחזק בשנים 2026–2027, על רקע יוזמות מס חדשות בערים ובמדינות עתירות אוכלוסייה. בניו יורק מקודמות הצעות להכבדה נוספת על בעלי הכנסות גבוהות וחברות, ובקליפורניה נבחנות יוזמות למס עושר חד־פעמי על הון גבוה במיוחד. בעיני בעלי ההכנסות הגבוהות, השילוב בין מדיניות מס מקלה, קישוריות בינלאומית ואורח חיים אורבני הופך את מיאמי לאלטרנטיבה אטרקטיבית.

פלורידה כולה אינה עוד יעד ההגירה ההמוני של ימי הקורונה. אך מיאמי ממשיכה לשרטט מסלול עצמאי – כמרכז פיננסי בינלאומי מתהווה, לא רק כיעד מפלט שטוף שמש.