
הפיתוח מגיע מאוניברסיטת נאניאנג הטכנולוגית (NTU), שם יצרו תרכובת שחוסמת קולטן בתאי המעי שאחראי להעברת שומן מהמעי אל הגוף. המשמעות פשוטה: פחות שומן מגיע לכבד. במקביל, החומר גם מעודד צמיחה של חיידקי מעי "טובים", שמייצרים חומרים המסייעים להפחתת דלקת ולשיפור הרגישות לאינסולין.
בשונה מתרופות ממשפחת GLP-1, שפועלות דרך דיכוי תיאבון ולעיתים מלוות בבחילות, הקאות או האטה בפעילות הקיבה - כאן המנגנון ממוקד במערכת העיכול עצמה. לפי החוקרים, לא נצפו תופעות לוואי מערכתיות בניסויים שנערכו עד כה.

חוקרים מסינגפור בוחנים גלולה חדשה שפועלת ישירות במעי, במקום תרופות מסוג אוזמפיק שפועלות על התיאבון
בשלב הזה חשוב לציין: כל הנתונים מבוססים על ניסויים בעכברים. במחקר שפורסם בכתב העת Pharmaceutical Research, עכברים שניזונו מתפריט עתיר שומן וקיבלו את הגלולה עלו משמעותית פחות במשקל לעומת עכברים שלא טופלו - למרות שאכלו את אותו מזון.
בדיקות הראו שהתרכובת נשארת במעי ולא נכנסת למחזור הדם, מה שמעיד שהיא פועלת מקומית. בנוסף, הכבדים של העכברים שטופלו היו קלים יותר, עם פחות הצטברות שומן ופחות סימני צלקת.
החוקרים זיהו שלוש תרכובות מבטיחות במיוחד - 12-TAASA, 12-SAASA ו-12-HDTZSA - ששרדו סביבה המדמה קיבה אנושית והראו את התוצאות הטובות ביותר. אחת מהן, 12-TAASA, בלטה במיוחד בהפחתת העלייה במשקל.
ברקע נמצאת מגפת ההשמנה בארצות הברית: יותר מ-40% מהאמריקאים מוגדרים כסובלים מהשמנת יתר, עם עלייה במקרי סוכרת סוג 2 וכבד שומני. עבור מי שמחפש אלטרנטיבה לזריקות או מתקשה עם תופעות לוואי - גלולה שפועלת רק במעי עשויה להיות אופציה מסקרנת.
עם זאת, הדרך עוד ארוכה. הניסויים בבני אדם עדיין לא החלו, וגם בתרחיש אופטימי יידרשו כמה שנים עד שתרופה כזו, אם תוכיח את עצמה כבטוחה ויעילה, תגיע למדפים.