הבית הלבן הוא אתר בנייה בלתי חוקי: טראמפ גייס תרומות מתאגידים ועקף את הקונגרס בדרך לאולם זהב פרטי משלו

האם נשיא ארצות הברית יכול לממן שינוי אדריכלי רחב־היקף במתחם הבית הלבן באמצעות תרומות פרטיות, מבלי לקבל אישור תקציבי מפורש מן הקונגרס? זו השאלה העומדת כעת בלב עתירה המתבררת בבית משפט פדרלי במחוז קולומביה, ושעליה צפוי השופט ריצ'רד ליאון להכריע בקרוב. במוקד המחלוקת: פרויקט הקמת אולם נשפים חדש בבית הלבן, שמוערך בכ־400 מיליון דולר, ואשר ממשל דונלד טראמפ מבקש לממנו מתרומות של תאגידים ותורמים פרטיים. בעוד הבית הלבן מציג את המהלך כדרך „לחסוך כסף למשלמי המסים“, מתנגדיו מזהירים מפני עקיפה בפועל של סמכות הקונגרס, היעדר שקיפות והיווצרות זיקה מסוכנת בין הון פרטי להשפעה פוליטית.

בדיונים האחרונים ובמסמכים שהוגשו לבית המשפט הועלו סימני שאלה כבדי משקל סביב מנגנון המימון. על פי המתווה, התרומות מועברות דרך ארגון ללא כוונת רווח המשמש כמתווך, וגובה מן התרומות עמלות ניהול בשיעור של כשני עד שניים וחצי אחוזים. מדובר בעמלות שעשויות להצטבר למיליוני דולרים, לנוכח היקף הפרויקט. ארגוני פיקוח אזרחיים ודמוקרטים בקונגרס טוענים כי מנגנון כזה יוצר „מסלול עוקף“ של פיקוח ציבורי: כסף רב זורם אל פרויקט נשיאותי בלא שהציבור יודע מי תורם, כמה תרם, ומה מצופה בתמורה.

 

בדיונים האחרונים ובמסמכים שהוגשו לבית המשפט הועלו סימני שאלה כבדי משקל סביב מנגנון המימון. על פי המתווה, התרומות מועברות דרך ארגון ללא כוונת רווח המשמש כמתווך, וגובה מן התרומות עמלות ניהול בשיעור של כשני עד שניים וחצי אחוזים. מדובר בעמלות שעשויות להצטבר למיליוני דולרים, לנוכח היקף הפרויקט. ארגוני פיקוח אזרחיים ודמוקרטים בקונגרס טוענים כי מנגנון כזה יוצר „מסלול עוקף“ של פיקוח ציבורי: כסף רב זורם אל פרויקט נשיאותי בלא שהציבור יודע מי תורם, כמה תרם, ומה מצופה בתמורה.

 

הממשל מצדו טוען כי לבית הלבן קיימת סמכות חוקית לקבל תרומות דרך משרד הפנים, וכי קיימת גם הקצאה שנתית כללית לשיפוצים במתחם, שמכוחה ניתן לבצע התאמות אדריכליות. אלא שעורכי דין מטעם הקרן הלאומית לשימור אתרים היסטוריים, גוף שהקונגרס הטיל עליו אחריות לשימור מבנים בעלי ערך היסטורי, סבורים שהפרשנות הזו מרחיבה יתר על המידה את סמכויות הרשות המבצעת. לטענתם, פרויקט בסדר גודל כזה אינו „שיפוץ שוטף“, אלא שינוי מהותי הדורש אישור תקציבי ומפורש מן הקונגרס. במסמכים שהגישו לבית המשפט כינו את מנגנון המימון של הממשל „מכונת רוב גולדברג“ – ביטוי אמריקאי למבנה מסורבל ומלאכותי שנועד להשיג תוצאה פשוטה בדרך עוקפת ומתחכמת. השופט ליאון עצמו אימץ בדיון פומבי את הדימוי הזה, ורמז כי בעיניו מדובר במבנה משפטי שנועד לעקוף את מנגנוני הפיקוח של הרשות המחוקקת.

אחת הסוגיות הנפיצות בפרשה נוגעת לזהות התורמים. טראמפ וגורמים בבית הלבן הזכירו בפומבי כשני תריסרי חברות וכתריסר תורמים פרטיים שכבר העבירו סכומים ניכרים, בהם תאגידי ענק מתחומי הטכנולוגיה והביטחון הדיגיטלי, שלהן חוזים בהיקף של מיליארדי דולרים עם הממשל הפדרלי. עם זאת, רוב החברות נמנעו מלמסור פרטים על סכומי התרומה המדויקים או על ציפיות כלשהן ליחס מועדף בתמורה. ארגון הפיקוח „אזרחים לאחריות ואתיקה בוושינגטון“ בדק את דיווחי הלובינג של החברות המעורבות וקבע שלפחות 22 מהן היו אמורות, לכאורה, לדווח על תרומותיהן – אך לא עשו זאת. ממצא זה מעורר שאלות לא רק אתיות, אלא גם משפטיות: האם החברות מפרות את חובות הגילוי הקבועות בחוק, ואם כן – מדוע רשויות האכיפה אינן פועלות?

עד כה, כך עולה מן המסמכים, רק חברה אחת פרסמה בדוחות הלובינג החצי־שנתיים שלה את עצם התרומה לפרויקט. אותה חברה דיווחה גם על הוצאות לובינג משמעותיות מול ממשל טראמפ בתחומים הנוגעים למדיניות בריאות ולרגולציה כלכלית. הצירוף הזה – תרומה לפרויקט נשיאותי לצד פעילות לובינג אינטנסיבית – מחזק בעיני מבקרי המהלך את החשש לניגוד עניינים, גם אם לא הוכחה עסקה מפורשת של „תן וקח“.

אל תוך המחלוקת נכנסה גם הסנאטורית אליזבת וורן, מן הקולות הבולטים במפלגה הדמוקרטית במאבק נגד שחיתות תאגידית. במכתב ששלחה לארגון המתווך את התרומות דרשה הבהרות באשר לזהות התורמים, היקף התרומות ואופן ניהול הכספים. תשובת הארגון נמנעה מלפרט שמות וסכומים, אך אישרה את גביית העמלות מן התרומות. וורן הגיבה בהצהרה חריפה, שבה טענה כי המידע שנחשף רק מגביר את החשד שאולם הנשפים המתוכנן הפך לכלי פוליטי המאפשר לתאגידים עתירי הון לרכוש גישה והשפעה במסדרונות השלטון. לדבריה, הציבור האמריקאי זכאי לדעת מי מממן פרויקטים נשיאותיים ומה מצפים התורמים לקבל בתמורה, גם אם הדברים אינם נאמרים במפורש.

מעבר לשאלת חוקיות הפרויקט הספציפי, ההליך המשפטי הנוכחי נוגע בלב המתח שבין הרשויות בארצות הברית. אם ייקבע שנשיא רשאי להסתמך על תרומות פרטיות בהיקפים כאלה כדי לממן יוזמות במתחם הרשמי של הנשיאות, מבלי לקבל אישור תקציבי ייעודי מן הקונגרס, ייפתח פתח רחב לתקדים מרחיק לכת. משמעותו המעשית עלולה להיות העמקת השפעת ההון הפרטי על סמלי השלטון ועל סדרי העדיפויות של הרשות המבצעת, תוך החלשת מנגנוני הפיקוח הדמוקרטיים. מנגד, עצירת הפרויקט או חיובו באישור קונגרסיאלי מפורש תאותת על גבולות ברורים יותר לכוחה של הנשיאות מול המחוקקים.

בשלב זה, גורל אולם הנשפים בבית הלבן טרם הוכרע. עורכי הדין של משרד המשפטים מתעקשים כי מתווה המימון חוקי וכי כל עיכוב בביצוע הפרויקט עלול לפגוע בשיקולי ביטחון לאומי. מנגד, מבקרי המהלך טוענים כי הביטחון האמיתי של הדמוקרטיה האמריקאית טמון בשקיפות, בפיקוח ובמניעת זיקה מסוכנת בין כסף פרטי לעוצמה שלטונית. הכרעת השופט ליאון, כך נראה, לא תעסוק רק בקירות ובנברשות של אולם נשפים חדש, אלא בשאלה עקרונית הרבה יותר: מי שולט בפועל על עיצוב פניו של הבית הלבן – הציבור באמצעות נבחריו, או בעלי ההון באמצעות צ׳קים.