
דומינגס היה בן 17 בזמן הרצח ונחשב לקטין הצעיר ביותר שקיבל עונש מוות בנבדה בעידן המודרני. ב-2005, בעקבות החלטת בית המשפט העליון בארצות הברית שהוציאה מחוץ לחוק עונשי מוות לקטינים, עונשו הומר. ב-2019 הורתה השופטת מישל לוויט לקיים דיון ענישה חדש, ובשנה שלחר מכן נגזר עליו עונש של 30 שנה עד מאסר עולם - עם אפשרות לשחרור מוקדם, לצד הכרה בשנות המאסר שכבר ריצה.
בסוף השנה שעברה ועדת השחרורים של נבדה אישרה את בקשתו לשחרור. הוא יהיה זכאי לצאת ממוסד הכליאה היי דזרט ב-13 בפברואר.

מייקל דומינגס יצא לחופשי, שלושה עשורים אחרי שרצח אמא צעירה ובנה בן הארבע
אמה של פצ'פו, טאווין אשלמן, גילתה על השחרור המסתמן מדיווח עיתונאי - ולא מהגורמים הרשמיים. בראיון לעיתון לאס וגאס ריוויו–ג'ורנל פרצה בבכי ושאלה: "למה אנחנו צריכים לעבור את זה שוב? למה?". לדבריה, אילו ידעה מראש על האפשרות לשחרור, הייתה מבקשת לפנות ישירות לוועדה.
בעלה, ורנון אשלמן, אמר לאותו עיתון: "אני פשוט לא מאמין שאף אחד לא טרח לעדכן אותנו. איך יכול להתקיים דיון על האיש הזה בלעדינו? זה מטורף". הוא הוסיף: "זה החדשות הכי גרועות שיכולנו לקבל".
אביו של הילד, מייקל סמית', אמר שגם הוא לא קיבל שום הודעה על ההחלטה לשחרר את דומינגס. לדבריו, אילו היה מוזמן להשמיע עמדה, היה מתנגד: "הייתי אומר שלא, אני לא מסכים עם זה, זה לא צודק. אני לא יכול לחבק את הבן שלי, לדבר איתו או לראות אותו. אז זה הוגן שרוצח יוכל להיות עם המשפחה שלו?".
המשפחות הודו שלא שלחו טופס התראה לקורבנות - המסמך שמחייב את הרשויות להעביר עדכונים רשמיים על התיק - אך טענו שלרשויות היה קל מאוד לאתר אותם. טאווין סיפרה שהיא גרה באותו הבית מאז שנות ה-70, ולא החליפה מספר טלפון - במיוחד כדי לאפשר עדכון במקרה של התפתחות.
בדיון השחרור שהתקיים ב-17 בנובמבר אמר דומינגס לוועדה: "אני לא יודע איך לבקש את החופש שלי כי מה שקרה היה נורא. האדם שעשה את זה לא קיים יותר". הוא ביקש "הזדמנות לחיים", ואמר שהיה משנה את העבר לו הייתה לו האפשרות. דבריו עמדו בניגוד מוחלט לטענותיו במשפט הראשון ב-1994, אז טען לחפותו ואמר שאינו יכול להביע חרטה על מעשה שלטענתו לא ביצע.

משפחתה של ארג'ין פצ'פו בת ה־24, שנרצחה על ידי דומינגס - שגם דקר למוות את בנה ג'ונתן סמית' בן ה-4
ביום חמישי האחרון סירב להשיב לשאלות העיתון האם הוא עדיין עומד על חפותו, וטען כי החשיפה התקשורתית עלולה לפגוע בסיכויי השחרור שלו. הוא אמר: "אני חוזר הביתה כי הם ראו בי שינוי".
על פי חומרי התביעה, הרצח התרחש ב-1993, כשהיה בן 16. הוא חנק למוות את האם, ולאחר מכן ניסה לחשמל את הילד בן הארבע באמצעות אמבטיה מלאה במים ומייבש שיער. כשהניסיון כשל, דקר את הילד למוות. הוא הודה בכך בפני חברתו, שגרה ליד משפחת הקורבנות, וגם הודה שהשתמש בכרטיס האשראי של האם.
פצ'פו הייתה אמורה להיות בת 57 היום, ובנה בן 36. אמה סיפרה שהיא הייתה תלמידה מצטיינת, עובדת מסורה במחלקת ההזמנות של מלון סירקוס סירקוס מלון סירקוס סירקוס, ולמדה בלילות כדי להיות כתבנית בבית משפט. היא רכשה בית בגיל 24 מבלי לבקש עזרה מאיש.
אביו של הילד תיאר אותו כ"מאוד חכם", וסיפר שלימד אותו את האל"ף־בי"ת סמוך למועד הרצח. הוא הוסיף שהוא חושב עליו כמעט בכל יום.
שלושה עשורים אחרי הרצח האכזרי, המשפחות עדיין מתמודדות עם האובדן - ועכשיו גם עם הידיעה שהאדם שהורשע ברציחתם עומד לחזור לחיים מחוץ לכתלי הכלא.