
הדי.ג'יי, ששמו האמיתי הוא ח'אלד מוחמד ח'אלד - שנולד בניו אורלינס שבלואיזיאנה להורים מהגרים פלסטינים, נארה בסרטון מחייך, מצטלם עם הילדים, חותם על חולצות ואפילו על ציצית, על נעליים וכל מה שנותנים לו. לפי התיעוד, הוא עומד איתם כמה דקות טובות, לא ממהר לשום מקום ומשדר נינוחות. אין בסרטון אמירה פוליטית או התייחסות לאקטואליה - רק אינטראקציה אישית, יומיומית, שמיד עוררה תגובות ברשת.

די.ג'יי חאלד מצטלם עם מעריצים יהודים וישראלים ברחובות מיאמי, ואפילו חותם על הציצית של אחד מהם
העניין סביב הסרטון התעצם על רקע הביקורת שחאלד סופג בשל שתיקתו סביב המלחמה בעזה. באפריל 2025 פורסמה כתבה שבה בן דודו, פאדי מוסלאט, יזם ומפיק אירועים, תקף אותו פומבית בכמה הופעות בפודקאסטים. מוסלאט אמר כי "לצערי, לכל אחד יש את הסיבות שלו, אבל אין סיבה או תירוץ כשאתה באמת פלסטיני". לדבריו, הציפייה מחאלד הייתה להתבטא, במיוחד כשמדובר במלחמה שנמשכת זמן רב.
מוסלאט אף הדגיש את הקשר האישי שלו לנושא, וציין כי אמו מתגוררת באזור וכי הם מגיעים מאותו כפר ומאותן משפחות. הוא הוסיף כי "הלב שלי, המחויבות שלי והכול - עם פלסטין", וסיפר שהוא עצמו מבקר שם לעיתים קרובות ומעורב בעבודת צדקה במחנות פליטים. הדברים שלו זכו להדהוד נרחב ברשתות והציבו את חאלד בעמדה לא נוחה מול חלק מהקהל שלו.
הביקורת לא נעצרה שם. ביולי 2025 התייחס גם הקומיקאי דייב שאפל לנושא במהלך הופעה באבו דאבי. לאחר שמישהו מהקהל קרא את שמו של חאלד, שאפל תהה כיצד ייתכן שמוזיקאי פלסטיני שומר על שתיקה בתקופה כזו, והוסיף בדיחה צינית על הפער בין השתיקה לבין הדיווחים על רעב בעזה. הקטע, שנאמר על הבמה כחלק מהמופע, הופץ במהירות ברשתות החברתיות ועורר תגובות רבות.