
הסערה פרצה בעקבות נאום שנשא פישבק ביום חמישי באוניברסיטת מרכז פלורידה. בנאום הודיע כי אם ייבחר, אין בכוונתו לבקר בישראל. ״לא אבקר במדינת ישראל״, אמר לקהל, והוסיף כי יעדיף לטוס למדינות אחרות ״כדי להביא מקומות עבודה לפלורידה״ – ולא לנסוע ״רק כדי לנשק קיר מטופש״. הסרטון מהאירוע התפשט במהירות ברשתות, ועורר גל תגובות זועמות מצד גולשים ופעילים בקהילה היהודית, לצד גינויים רשמיים מצד גורמים במערכת הפדרלית וארגוני מאבק באנטישמיות.

הסערה פרצה בעקבות נאום שנשא פישבק ביום חמישי באוניברסיטת מרכז פלורידה. בנאום הודיע כי אם ייבחר, אין בכוונתו לבקר בישראל. ״לא אבקר במדינת ישראל״, אמר לקהל, והוסיף כי יעדיף לטוס למדינות אחרות ״כדי להביא מקומות עבודה לפלורידה״ – ולא לנסוע ״רק כדי לנשק קיר מטופש״. הסרטון מהאירוע התפשט במהירות ברשתות, ועורר גל תגובות זועמות מצד גולשים ופעילים בקהילה היהודית, לצד גינויים רשמיים מצד גורמים במערכת הפדרלית וארגוני מאבק באנטישמיות.
ליאו טרל, העומד בראש כוח המשימה למאבק באנטישמיות במשרד המשפטים של ארצות הברית, כתב כי דבריו של פישבק ״גרמו לדם שלו לרתוח״, והדגיש שהזלזול באתר קדוש לעם היהודי היה מעורר סערה מיידית אילו הופנה כלפי אתר מרכזי למוסלמים או לנוצרים. גם הארגון ״סטופ אנטישמיות״ פרסם הודעת גינוי חריפה, שבה טען כי מדובר ברטוריקה מכוונת שנועדה לקרוץ לקהלים קיצוניים באמצעות ביזוי סמלים יהודיים.
אלא שהעימות סביב הכותל הוא רק הסימפטום הבולט ביותר. בחודשים האחרונים פרסם פישבק שורה ארוכה של הצהרות ברשתות החברתיות שמשרטטות קו עקבי: הצגת ישראל כנטל על משלם המסים בפלורידה, האשמת פוליטיקאים רפובליקנים בתלות ב״שדולה״, וניסיון למסגר תמיכה בישראל כסטייה מהעיקרון ״אמריקה תחילה״. בין היתר טען כי פלורידה ״שלחה 385 מיליון דולר מכספנו לישראל״, והתחייב כי ביום הראשון לכהונתו יורה על משיכת השקעות המדינה מאיגרות חוב ישראליות. באחת ההתבטאויות החריפות כינה את הטענה שלפיה ביקורת על ישראל עלולה להיחשב אנטישמית – וכן את ההצגה של ישראל כבעלת בריתה הגדולה של ארצות הברית – כ״הונאה״ וכ״תעמולה פתטית ומביכה״.
הרטוריקה הזו חורגת מעבר לביקורת מדינית. פישבק תקף ישירות פוליטיקאים רפובליקנים בפלורידה המזוהים עם קו פרו־ישראלי, והשתמש בניסוחים שנתפסו בעיני מבקריו כרמיזות אנטישמיות קלאסיות – בראשן הטענה שיהודים או תומכי ישראל אינם נאמנים לאמריקה. כך, למשל, הוא כינה את סגן המושל ג׳יי קולינס ״ישראל תחילה״ – כאילו עצם קשריו עם ישראל עומדים בניגוד לנאמנותו למדינתו. במקרה אחר אמר לרנדי פיין, חבר יהודי בבית הנבחרים של פלורידה, ״לחזור לישראל״ – אמירה שנתפסה בעיני רבים כהטלת ספק בלגיטימיות של יהודי אמריקאי לייצג ציבור בארצות הברית. במקביל, הוא הגדיר את אייפא״ק, השדולה הפרו־ישראלית הבולטת בוושינגטון, כ״שדולה זרה״ – ניסוח טעון במיוחד בהקשר שבו שאלות על ״נאמנות״ ועל ״השפעה זרה״ שימשו לאורך שנים דלק לשיח אנטישמי.
בדצמבר 2025 ניסח פישבק את הקו הזה באופן בוטה במיוחד, כשכתב כי ״נפל להונאה״ שלפיה ישראל היא בת ברית מרכזית, וכי השקר הגדול הוא שביקורת על ישראל היא אנטישמיות. לדבריו, רק כאשר הוצע לו ״טיול בתשלום״ לישראל – טיול שלא יצא אליו – הבין עד כמה ״מביכה״ ו״פתטית״, כלשונו, התעמולה בנושא. בעיני תומכיו זו עדות ל״התפכחות״; בעיני מתנגדיו זו דרך לצייר תמיכה בישראל כקנוניה או מניפולציה – ולצבוע מוסדות יהודיים ומדיניים כגוף זר שמנסה לקנות השפעה.
פישבק, משקיע לשעבר ומנהל קרן גידור, נכנס למרוץ למושלות ב־2025 ומנסה למתג את עצמו כחלופה פופוליסטית לממסד הרפובליקני במדינה. הוא מתייצב מול מועמדים המזוהים עם הקו המסורתי יותר של המפלגה, ובראשם חבר הקונגרס ביירון דונלדס, הנתמך בידי הנשיא דונלד טראמפ, בעוד המושל היוצא רון דה־סנטיס – שאינו מתמודד בשל מגבלות כהונה – מזוהה עם מדיניות פרו־ישראלית בולטת. פישבק בונה את קמפיין ה״אאוטסיידר״ שלו על התנגדות לשיתופי פעולה חוץ־אמריקאיים ועל הצגת ישראל כיעד מרכזי לביקורת, בתוך מרחב פוליטי שבו בעבר תמיכה בישראל נחשבה כמעט קונצנזוס.
לצפייה בסרטון: https://www.instagram.com/reel/DUZ1GDLDadq/?utm_source=ig_web_copy_link
הנתון שמדאיג את מבקריו יותר מכל הוא התמיכה שהוא מצליח לצבור. אף שבסקרים רבים הוא עדיין נע סביב שיעורים חד־ספרתיים, סקר שנערך בסוף ינואר והתמקד בעימות ישיר בין שני מועמדים מרכזיים הציב את דונלדס עם 37% ואת פישבק עם 23%, בעוד 40% מהנשאלים אמרו שאינם יודעים במי יתמכו. גם אם מדובר בתמונת מצב רגעית, זהו מספר שממקם את פישבק ככוח פוליטי שאי אפשר להתעלם ממנו – ובוודאי לא כ״שוליים״ נטולי סיכוי.
המספרים מקבלים משקל נוסף כאשר מביאים בחשבון את מאפייניה של פלורידה: זו מדינה שבה הקהילה היהודית היא מן הגדולות והמשפיעות בארצות הברית, עם יותר מ־700 אלף יהודים, רבים מהם מעורבים בפוליטיקה המקומית ובמנגנוני תרומות, השפעה ופעילות קהילתית. לכן, הופעתו של מועמד רפובליקני שמטיח עלבונות בכותל המערבי, מאיים לנתק קשרים עם ישראל ותוקף פוליטיקאים יהודים – ובכל זאת צובר כמעט רבע תמיכה במדגם – נתפסת בעיני רבים כאות אזהרה רחב יותר, לא רק לקהילה היהודית אלא גם למפלגה הרפובליקנית עצמה.
במשך שנים נחשבה המפלגה הרפובליקנית לעוגן המרכזי של התמיכה בישראל בזירה האמריקאית. אנטי־ישראליות בוטה זוהתה לרוב עם שוליים קיצוניים בשמאל, בעוד בימין השמרני התמיכה בישראל נתפסה כחלק מהזהות המדינית והערכית. פישבק מערער על התבנית הזו מבפנים: הוא לוקח שפה של פופוליזם כלכלי ושל ״אמריקה תחילה״, ומכוון אותה אל ישראל ואל מוסדות יהודיים – לעיתים באופן שמבקריו מזהים כגלישה מסוכנת מהשיח המדיני אל הרמיזות הזהותיות.
כעת השאלה כבר אינה רק מה יעלה בגורלו של פישבק בפריימריז, אלא מה מלמדת התופעה על חלק מן הבוחרים. האם מדובר בגימיק קמפייני שיתפוגג כשהמרוץ יתחמם, או בסימן להתחלה של מגמה חדשה שבה רטוריקה אנטי־ישראלית, ולעיתים גם אנטי־יהודית במסווה, מוצאת לעצמה מקום גם בתוך מחנה שהיה בעבר בעל הבית של התמיכה בישראל. עבור רבים בפלורידה – ובוודאי עבור הקהילה היהודית – זו אינה עוד סערה ברשת. זו נורת אזהרה פוליטית.