ויזדום, בת 39, מכהנת כמנכ״לית ארגון ההסברה הפרוגרסיבי “אג’נדה יהודית ניו יורקית”, שהוקם בשנת 2020 כדי לשמש קול ליהודים ליברלים בעיר. לאורך השנים היא התיישרה עם חלק מן העמדות שממדאני השמיע ביחס למאבק באנטישמיות – ובראשן התנגדותה להגדרת האנטישמיות של “הברית הבין־לאומית לזיכרון השואה”, הגדרה שממנה משתמע כי חלק ניכר מן האנטי־ציונות עלול להיחשב ביטוי לאנטישמיות. ממדאני עצמו נמנע עד כה מלהבהיר כיצד יוגדר המושג “אנטישמיות” במדיניות העירונית – כלומר, לפי אילו כללים יוחלט אילו אירועים ייחקרו, באילו מקרים תיפתח אכיפה, ומה ייחשב חציית קו.
בתפקידה החדש תשמש ויזדום כנציגת ראש העיר מול הקהילה היהודית – בעיר שבה נמצא הריכוז היהודי הגדול בעולם מחוץ לישראל. המינוי נתפס בעיני תומכיו כניסיון לייצר גשר בין מחנות יהודיים יריבים; בעיני מתנגדיו הוא מסמן שהשקפת העולם האנטי־ציונית של ממדאני תמשיך להשפיע על דרך ההתמודדות של עיריית ניו יורק עם אנטישמיות, דווקא בתקופה שבה האיומים מוחשיים ומדידים.
מצד אחד, ויזדום מציגה את עצמה כמי שמבקשת להגן על יהודים ולשמור על מרחב אזרחי בטוח. מצד אחר, היא קוראת בעקביות להפגנת אמפתיה כלפי פלסטינים ומדגישה את ההבחנה בין ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל לבין שנאה כלפי יהודים. בנובמבר 2023, הארגון שבראשו היא עומדת הוביל יוזמה של נבחרי ציבור יהודים ליברלים שקראה להפסקת אש דו־צדדית בעזה. במהלך מערכת הבחירות לראשות העיר כתבה ויזדום כי ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלת ישראל אינה אנטישמיות מעצם טבעה – אולם הזהירה גם מפני מצב שבו אנטישמים עושים שימוש בביקורת על ישראל כ״מסכה״ לשנאת יהודים.
בתפקידה החדש תשמש ויזדום כנציגת ראש העיר מול הקהילה היהודית – בעיר שבה נמצא הריכוז היהודי הגדול בעולם מחוץ לישראל. המינוי נתפס בעיני תומכיו כניסיון לייצר גשר בין מחנות יהודיים יריבים; בעיני מתנגדיו הוא מסמן שהשקפת העולם האנטי־ציונית של ממדאני תמשיך להשפיע על דרך ההתמודדות של עיריית ניו יורק עם אנטישמיות, דווקא בתקופה שבה האיומים מוחשיים ומדידים.
הרקע למינוי הוא חודש ראשון סוער במיוחד לכהונת ממדאני. אירועים אנטישמיים ממשיכים להוות חלק מרכזי מכלל פשעי השנאה בעיר. על פי נתוני משטרת ניו יורק, בשנת 2025 היו אירועים אנטישמיים 57% מכלל פשעי השנאה המדווחים. הנתונים לשנה החדשה אינם מצביעים על רגיעה: יותר ממחצית מן הדיווחים בינואר עסקו בתקיפות או בהטרדות נגד יהודים או מוסדות יהודיים. בין היתר דווח על הטרדה מילולית ותקיפה של רב, וכן על כתובות צלב קרס שהופיעו, בשני ימים רצופים, במגרש משחקים שבו מבקרות משפחות אורתודוקסיות בשכונת בורו פארק שבברוקלין.
ביומו הראשון בתפקיד ביטל ממדאני את אימוץ הגדרת “הברית הבין־לאומית לזיכרון השואה” כמסגרת עבודה רשמית – החלטה שעוררה תגובת נגד מיידית מצד ארגונים יהודיים מרכזיים. זמן קצר לאחר מכן ספג ביקורת גם על תגובתו למחאות מחוץ לבית הכנסת “פארק איסט”. העירייה ניהלה מאחורי הקלעים שיחות עם מנהיגי קהילה בניסיון להפיג מתחים, אך כשהגיעה לבסוף הודעה רשמית שלפיה “קריאות תמיכה בארגון טרור אינן מקובלות בעירנו”, מבקריו טענו שהדברים נאמרו מאוחר מדי ובניסוח מהוסס מדי.
ויזדום עצמה גדלה בסן דייגו שבקליפורניה, במסגרת הזרם הרפורמי, והייתה פעילה במערך הנוער של בתי הכנסת בצפון אמריקה. היא למדה והוכשרה בתחום ההסברה במרכז הפעולה הדתי של התנועה הרפורמית. היא חברה בקהילת “בית אלוהים” בשכונת פארק סלופ בברוקלין – בית כנסת שבו נשא ממדאני דברים במהלך הקמפיין לראשות העיר.
הדעות שמזוהות עם ויזדום עוררו חשדנות בעיקר בקרב מנהיגים אורתודוקסים, במיוחד לאחר שעלו שמועות על מועמדותה. בעבר שימשה מנהלת לענייני ממשל בארגון “יאפד”, שפעל לקידום לימודי ליבה ופיקוח על מוסדות חינוך חרדיים פרטיים בברוקלין – נושא רגיש במיוחד בקהילה החרדית.
במקביל למינוי במשרד ראש העיר, הודיעה יו״ר מועצת העיר, ג’ולי מנין, על הקמת כוח משימה חדש למאבק באנטישמיות, שאמור להוביל קו חקיקתי תקיף יותר. אחת מיושבות הראש המשותפות היא אינה ורניקוב, חברת מועצה רפובליקנית ומבקרת חריפה של ממדאני – שילוב שעשוי ליצור התנגשות פוליטית בין מועצת העיר לבין לשכת ראש העיר בשאלת המדיניות והאכיפה.
ממדאני הביע גם הסתייגות מהצעת חקיקה להקמת “אזור חיץ” של כ־30 מטרים סביב בתי כנסת ובתי תפילה. לדבריו, לא יחתום על חקיקה שתחרוג מגבולות החוק. עם זאת, הוא כן הביע תמיכה כללית בתוכנית בת חמש נקודות של מועצת העיר למאבק באנטישמיות, ובה רכיבים כמו תקציב של 1.25 מיליון דולר למוזיאון למורשת יהודית והקמת קו חם עירוני לדיווח על אירועים אנטישמיים.
במכתב לחברי “אג’נדה יהודית ניו יורקית” כתבה יו״ר הדירקטוריון, ננסי קאופמן, כי ויזדום היא “האדם הנכון בזמן הנכון”, וכי המינוי משקף מחויבות להילחם באנטישמיות תוך בניית יחסים ארוכי טווח עם הקהילות היהודיות המגוונות בעיר.
אלא שהשאלה העיקרית נשארת פתוחה – והיא אינה תיאורטית. האם אפשר לייצר מאבק אפקטיבי באנטישמיות בעיר שבה יותר ממחצית מפשעי השנאה מופנים נגד יהודים, בזמן שראש העיר דוחה את ההגדרה הנפוצה ביותר של אנטישמיות בעולם המערבי? האם יהודייה פרוגרסיבית, המזוהה עם קריאה להפסקת אש בעזה והסתייגות מהגדרת “הברית הבין־לאומית לזיכרון השואה”, יכולה לשמש כתובת מאחדת גם עבור אורתודוקסים וציונים? ממדאני וויזדום מהמרים שכן. המבחן האמיתי יתחיל כעת – מול הרחוב, מול הסטטיסטיקה ומול המחלוקת שבתוך הקהילה היהודית עצמה.
