
עדי ראייה סיפרו כי לאחר התקיפה סימן החשוד את ידיו בצורת אקדח, כיוון אותן אל הקורבן — ונמלט רגלית מהזירה. למרות ההלם והאלימות, הרב הצליח לשמור על קור רוח, לצלם את התוקף בטלפון הנייד ולהעביר דיווח מיידי למשטרה ולארגון “השומרים” של קווינס. עד להגעת הכוחות, החשוד כבר התרחק מהמקום.

מתנדבי “השומרים” פתחו מיד בסריקות באזור וברחובות הסמוכים, כולל צירי תחבורה מרכזיים. אחד המתנדבים זיהה לבסוף את החשוד כשהוא צועד לעבר תחנת רכבת סמוכה. הוא עקב אחריו בדיסקרטיות, ובמהלך קריטי אף הצליח לעכב את יציאת הרכבת שעליה עלה החשוד — מה שאפשר למשטרת ניו יורק להגיע ולעצור אותו במקום. במשטרה אישרו כי מדובר בתקיפה אנטישמית ממוקדת, והחשוד הועבר למעצר.
מתנדבי “השומרים” פתחו מיד בסריקות באזור וברחובות הסמוכים, כולל צירי תחבורה מרכזיים. אחד המתנדבים זיהה לבסוף את החשוד כשהוא צועד לעבר תחנת רכבת סמוכה. הוא עקב אחריו בדיסקרטיות, ובמהלך קריטי אף הצליח לעכב את יציאת הרכבת שעליה עלה החשוד — מה שאפשר למשטרת ניו יורק להגיע ולעצור אותו במקום. במשטרה אישרו כי מדובר בתקיפה אנטישמית ממוקדת, והחשוד הועבר למעצר.
הרב לא נזקק לפינוי רפואי, אך גורמי אכיפה וארגונים יהודיים הדגישו כי הפגיעה הנפשית והסמלית — במיוחד ביום השואה — חמורה ועמוקה. ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדני, פרסם גינוי חריף:
“ביום השואה העולמי נאלצנו להתמודד עם אמת כואבת: אנטישמיות אינה דבר מהעבר. זהו איום בהווה שדורש פעולה של כולנו. אין לה מקום בעיר שלנו. אני עומד בסולידריות מלאה עם הקהילה היהודית ומחויב למאבק נחוש בשנאה הזו”.
התקיפה מצטרפת לשורה ארוכה של אירועים אנטישמיים בעיר — והנתונים מציירים תמונת חירום. על פי נתוני משטרת ניו יורק לשנת 2025, נרשמו בעיר 576 פשעי שנאה, מתוכם 330 אירועים אנטישמיים — 57% מכלל פשעי השנאה. יהודים מהווים כ־10% בלבד מאוכלוסיית העיר, אך הם הקבוצה המותקפת ביותר בפער עצום: אירוע אנטישמי אחד בממוצע כל 26 שעות.
מפכ”לית המשטרה, ג’סיקה טיש, אמרה עם פרסום הנתונים כי “אנטישמיות ממשיכה להיות איום השנאה המתמשך והחמור ביותר שאנו מתמודדים איתו”. גם כאשר ישנה ירידה קלה במספר האירועים המוחלט לעומת השנה הקודמת, חלקם היחסי מכלל פשעי השנאה דווקא עלה — עדות לכך שהבעיה אינה נחלשת, אלא מתמקדת.
ההשוואה לקבוצות אחרות מדגישה את חומרת המצב: ב־2025 דווחו 52 פשעי שנאה על רקע נטייה מינית, 45 נגד שחורים, 30 אירועים אסלאמופוביים ו־25 נגד אסייתים — כולם יחד פחות ממספר האירועים האנטישמיים לבדם. יהודים אורתודוקסים נפגעים במיוחד, עם שיעור גבוה באופן לא פרופורציונלי של תקיפות פיזיות.
ביום שבו העולם אמור היה לעצור, לזכור ולהתחייב שלא לשוב לשנאה — רב הוכה ברחוב ניו יורקי רק בשל היותו יהודי. “לעולם לא עוד” נאמר שוב, אך המציאות מוכיחה: בלי פעולה נחושה, זהו זיכרון שמאבד ממשמעותו. אנטישמיות אינה עבר היסטורי — היא איום עכשווי, מוחשי ומסוכן. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הנהגת העיר תסתפק בגינויים — או שתפעל לפני שהמכה הבאה תהיה קטלנית יותר.