עימות ראשון לממדאני עם הון ישראלי: ראש עיר ניו יורק ניסה לבלום עסקת ענק של חברה מישראל – והפסיד בבית המשפט

בניין דיור מוזנח בברוקלין, שבו ביקר ראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני כבר ביומו הראשון בתפקיד והבטיח לדיירים “שינוי אמיתי”, הפך בתוך ימים ספורים לסמל של עימות רחב בהרבה: בין אג’נדה סוציאליסטית לוגמת כותרות, משבר דיור עמוק, ובאופן שאינו מקרי – גם התנגשות ישירה עם הון ישראלי.

למרות מאמצים חריגים של עיריית ניו יורק להתערב בהליך משפטי, אישר בית המשפט את המשך המכרז למכירת יותר מ־90 בנייני מגורים, הכוללים כ־5,150 דירות ברחבי העיר, לידי חברת סאמיט פרופרטיס ארצות הברית – זרוע אמריקאית של קבוצת סאמיט אחזקות נדל”ן הישראלית, הנסחרת בבורסה בתל אביב ונשלטת בידי איש העסקים זוהר לוי. היקף העסקה: 451 מיליון דולר.

הנכסים הוצעו למכירה לאחר שקבוצת פינאקל, הבעלים הקודמים, הגישה בקשה לפשיטת רגל בחודש מאי. מרבית הדירות מצויות תחת פיקוח שכר דירה – נושא רגיש במיוחד בפוליטיקה הניו־יורקית – מה שהפך את העסקה כולה לנפיצה כבר מהרגע הראשון.

 

מעבר לדיון הכלכלי והמשפטי, הולך ומתחדד רובד פוליטי רגיש במיוחד – כזה שמעניין במיוחד מנקודת מבט ישראלית. המבקרים של ממדאני טוענים כי הבחירה להפוך דווקא חברה ישראלית ליעד של מאבק פומבי ראשון אינה מקרית. ממדאני, המזוהה עם עמדות פרו־פלסטיניות ושיח ביקורתי כלפי ישראל, מצא עצמו לאחרונה נאלץ לרכך את התבטאויותיו ואף להכיר פומבית בחמאס כארגון טרור – צעד שעורר תרעומת בקרב בסיסו הפוליטי.

 

ממדאני, שנבחר על מצע סוציאליסטי מובהק והציג עצמו כמגן הדיירים מפני “טייקונים”, בחר להפוך את המכרז למבחן כוח ראשון לכהונתו. העירייה הגישה בקשה חריגה לבית המשפט לפשיטות רגל, בדרישה לעכב ואף לעצור את המכירה, בטענה כי הרוכשת המיועדת “עשויה שלא להחזיק במשאבים, במחויבות או ברצון לשקם נכסים מוזנחים ולהגן על הדיירים”.

במסמכים שהגישה העירייה נטען כי ידוע מעט על פעילות סאמיט, וכי החברה – כחלק מקבוצה ישראלית גדולה – לא הוכיחה יכולת לנהל בהצלחה נכסי דיור מורכבים בניו יורק. העירייה אף הצביעה על מאות הפרות תחזוקה פתוחות בנכסים אחרים שבבעלות סאמיט בעיר, בהן עשרות המוגדרות כמסכנות חיים באופן מיידי.

סאמיט, מנגד, טענה כי מדובר בבניינים ישנים מטבעם, וכי ההפרות מטופלות באופן שוטף. החברה אף הציגה דיווחים שהגישה לבורסה בתל אביב, המפרטים את פעילותה בניו יורק, וטענה כי נתוני העירייה משקפים תמונה חלקית ומטעה.

ביום חמישי האחרון דחה השופט את בקשת העירייה, ואפשר למכרז להתקיים כמתוכנן. אמנם נדרש עדיין אישור פורמלי לעסקה עצמה, אך ההחלטה נתפסה ככישלון מוקדם ומשמעותי עבור ממדאני, שניסה – ללא הצלחה – לכופף את ההליך המשפטי לצרכים פוליטיים.

סגנית ראש העיר לענייני דיור ותכנון, ליילה בוזורג, מסרה לאחר ההחלטה כי העירייה “בוחנת את צעדיה הבאים” וכי מחויבות ההנהגה להגנה על דיירים “לא השתנתה”. בפועל, האפשרויות המשפטיות שנותרו מוגבלות.

זוהר לוי, יו”ר קבוצת סאמיט, מסר כי החברה “מחויבת עמוקות לעיר ניו יורק” וכי היא פועלת בשיח ישיר עם הנהגת העיר במטרה להשקיע בשיקום הנכסים ולהפוך את הדיור ל”בר־קיימא והוגן יותר”. לדבריו, אחד היתרונות המרכזיים של העסקה הוא מחיקת חוב של יותר מ־275 מיליון דולר במסגרת הליך פשיטת הרגל – מהלך שלטענת סאמיט ישחרר משאבים ניכרים לשיפוץ, תחזוקה ושיפור תנאי המגורים.

אלא שמעבר לדיון הכלכלי והמשפטי, הולך ומתחדד רובד פוליטי רגיש במיוחד – כזה שמעניין במיוחד מנקודת מבט ישראלית. המבקרים של ממדאני טוענים כי הבחירה להפוך דווקא חברה ישראלית ליעד של מאבק פומבי ראשון אינה מקרית. ממדאני, המזוהה עם עמדות פרו־פלסטיניות ושיח ביקורתי כלפי ישראל, מצא עצמו לאחרונה נאלץ לרכך את התבטאויותיו ואף להכיר פומבית בחמאס כארגון טרור – צעד שעורר תרעומת בקרב בסיסו הפוליטי.

על רקע זה, המאבק מול סאמיט נתפס בעיני מבקריו כתחליף נוח: עימות עם “הון זר” ישראלי בשם הדיירים, מבלי להיכנס חזיתית לשיח חרמות או צעדי בי־די־אס רשמיים. לאחר ביטול מגבלות עירוניות על פעילות חרם נגד ישראל ועימותים קודמים סביב הנושא, העסקה הפכה לזירה שבה אידיאולוגיה, זהות ונדל”ן נפגשים.

גם הדיירים עצמם אינם מקשה אחת. ביום המכרז התאספו כמה עשרות מהם מול משרדי סאמיט במידטאון מנהטן, והביעו חשש מהעתיד. דיירים סיפרו על צינורות חלודים, תקרות קורסות, נזילות חוזרות ונשנות, ועכברים ומקקים. חלקם הביעו חוסר אמון בכל בעל בית חדש.

עם זאת, אחרים הביעו תקווה זהירה. “אולי סוף סוף יהיה מי שייקח אחריות”, אמרה אחת הדיירות הוותיקות, המתגוררת בדירה בפיקוח שכר דירה מאז שנות השבעים. “המצב לא יכול להישאר כפי שהוא”.

האתגר העומד בפני סאמיט אינו פשוט: בניינים ישנים, פיקוח שכר דירה מגביל, ביקורת ציבורית עזה וזרקור פוליטי חסר תקדים. חלק מנכסיה האחרים של החברה מנוהלים בידי חברת דנאלי מנג’מנט, שספגה בעבר ביקורת מצד ארגוני דיירים – אם כי סאמיט הדגישה כי דנאלי לא תהיה מעורבת בניהול נכסי פינאקל.

עבור ממדאני, הפרשה מדגישה את גבולות הכוח של רטוריקה פוליטית מול מערכת משפטית וכלכלית מורכבת. עבור סאמיט – ובעקיפין עבור ישראל – מדובר במבחן פומבי: האם חברה ישראלית יכולה להיכנס לאחד משוקי הדיור הקשים בעולם, לעמוד בלחצים פוליטיים, ולהוכיח שניהול מקצועי יכול להחליף סיסמאות.

העימות הזה רחוק מלהסתיים, אך כבר כעת ברור: זה אינו רק סיפור נדל”ן ניו־יורקי. זהו סיפור על האופן שבו הון ישראלי נתפס בזירה הפוליטית האמריקאית החדשה – ועל המחיר שהוא עלול לשלם כשהאידיאולוגיה פוגשת את המציאות.