איראן: “בתי החולים הפכו לחדרי מתים מאולתרים” - טהראן בוערת – עשרות הרוגים ברחובות, וטראמפ שוקל תקיפה צבאית

"גופות עירומות זו על זו במסדרונות בתי החולים". כך תיאר מפגין איראני את המראות שנגלו לעיניו לאחר לילות של דיכוי אלים ברחובות טהרן. עדויות קשות מסוג זה ממשיכות לזרום החוצה מאיראן, חרף ניסיונות השלטון לנתק את המדינה מהעולם, ומשרטטות תמונה של אחת הטלטלות הפנימיות החמורות ביותר שידעה הרפובליקה האסלאמית זה שנים רבות – טלטלה שמאיימת כעת לגלוש גם לעימות בינלאומי.

הגל הנוכחי של המחאות החל ב־28 בדצמבר, כהפגנות מקומיות בבזארים של טהרן על רקע האינפלציה המשתוללת, קריסת המטבע והיוקר הבלתי נסבל. אך בתוך ימים ספורים הפכו ההפגנות למחאה רחבת היקף, שהתפשטה ליותר ממאה ערים ברחבי איראן, וחצתה קווים כלכליים אל תוך קריאה גלויה לשינוי פוליטי. עבור המשטר בטהרן, מדובר באתגר החמור ביותר מזה שנים – והתגובה, על פי עדויות רבות, היא דיכוי אלים, שיטתי וחסר רחמים.

מפגינים מבוגרים, בהם אישה בת 60 וגבר בן 70, סיפרו בריאיון לרשת סי־אן־אן כיצד ראו המונים מכל שכבות האוכלוסייה יוצאים לרחובות הבירה. אלא שלדבריהם, בליל יום שישי השתנתה התמונה באחת: כוחות הביטחון החלו לירות אש חיה, תוך שימוש ברובים צבאיים, והרגו “אנשים רבים”.

“ראיתי גופות עירומות מונחות זו על זו בבית החולים”, סיפרה האישה, שביקשה להישאר בעילום שם מחשש לחייה. “מעולם לא נתקלתי במראות כאלה. הם ירו לה בראש ובצוואר בלי היסוס”.

 

מפגינים מבוגרים, בהם אישה בת 60 וגבר בן 70, סיפרו בריאיון לרשת סי־אן־אן כיצד ראו המונים מכל שכבות האוכלוסייה יוצאים לרחובות הבירה. אלא שלדבריהם, בליל יום שישי השתנתה התמונה באחת: כוחות הביטחון החלו לירות אש חיה, תוך שימוש ברובים צבאיים, והרגו “אנשים רבים”.

 

בשכונה אחרת בטהרן תיארו מפגינים כיצד ניסו להציל גבר כבן 60 שנפצע קשה. כארבעים כדורי פלדה ננעצו ברגליו, זרועו נשברה, והמאמצים להשיג טיפול רפואי נתקלו בכאוס מוחלט. בתי חולים סירבו לקבל פצועים, מחלקות חירום הוצפו, ורופאים נאלצו לבחור במי לטפל ומי יישאר מאחור.

על פי ארגון “פעילי זכויות האדם באיראן”, הפועל מארצות הברית ועוקב אחר המצב במדינה, לפחות 78 מפגינים נהרגו בשבועיים האחרונים בלבד. בסך הכול, כך לפי נתוני הארגון, מספר ההרוגים עומד על 116 בני אדם – בהם 38 אנשי כוחות ביטחון. לפחות שבעה מההרוגים הם קטינים מתחת לגיל 18. במקביל, דווח על יותר מ־2,600 עצורים, ועל מאות מוקדי מחאה ב־185 ערים, בכל מחוזות איראן.

גם השלטון מודה בגלי המעצרים. פקיד מקומי במחוז בהרסטן, סמוך לטהרן, מסר כי כ־100 בני אדם נעצרו בגין “הפרת הסדר הציבורי” והובלת “מהומות” – מונחים שמאז ומעולם שימשו את המשטר להצדקת דיכוי פוליטי.

העדויות מבתי החולים מציירות תמונה מטרידה במיוחד. ד”ר מוחמד לסאנפז’קי, רופא המתגורר בשיקגו והתחנך בטהרן, סיפר כי קולגות שלו באיראן מתקשים לעכל את היקף הפציעות. לדבריו, מנתח אורתופדי דיווח על עשרות פצועים שנורו בגפיים, ועל גופות שהובאו לחדרי המיון. בבית החולים פאראבי לעיניים בטהרן, כך נמסר, טופלו מאות בני אדם עם כדורי פלדה שנתקעו בעיניהם – נתון שממחיש את אופי הירי ואת כוונת הפגיעה.

עובדת סוציאלית איראנית, שהשתתפה במחאה בטהרן, תיארה את הרגע שבו ההפגנה הפכה ל”סיוט”. לדבריה, כוחות הביטחון השתמשו בירי, בגז מדמיע ובאמצעים חשמליים. היא סיפרה כי ראתה ילדה מותקפת בצוואר באמצעות מכשיר חשמלי עד שאיבדה את הכרתה, וכי בנה של עמיתה לעבודה נמנה עם ההרוגים.

דווקא בשעות שלפני ההסלמה תיארו מפגינים רבים תחושת תקווה יוצאת דופן. “מספר האנשים ברחובות היה בלתי נתפס”, אמר אחד מהם. “זו הייתה תחושה יפה, כמעט משכרת, של סולידריות ואומץ”. האווירה הזו התפוגגה במהירות לאחר נאום טלוויזיוני של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, שבו הבהיר כי המשטר “לא ייסוג” מול המחאות. זמן קצר לאחר מכן, כך לפי העדויות, הפך הדיכוי לאלים במיוחד.

במקביל, ראש הצבא האיראני, עמיר חאתמי, קרא לעם “לשמור על ערנות” ולהתלכד סביב המשטר כדי למנוע מ”האויב” להשיג את מטרותיו. המסר היה ברור: כל מחאה תיתפס כאיום ביטחוני.

למרות ניתוקי האינטרנט הנרחבים, שנועדו לחסום את זרימת המידע, עדויות וסרטונים ממשיכים לדלוף החוצה. תושב טהרן סיפר כי דווקא השבתת האינטרנט דחפה יותר אנשים לצאת לרחובות. “השעמום והתסכול הפכו לדלק”, אמר. לדבריו, גברים, נשים וילדים צועקים מהחלונות, יוצאים בלילות, ומרגישים “מומנטום שאי אפשר לעצור”.

חוקרים העוקבים אחר תעבורת אינטרנט מאשרים כי החיבור לא נותק לחלוטין, וכי קיימת זרימה מצומצמת – ככל הנראה של גורמים שהשלטון מאפשר להם להישאר מחוברים. אך גם זה הספיק כדי שהזוועות יגיעו החוצה.

בוושינגטון, ההתפתחויות באיראן מדליקות נורות אזהרה. הנשיא דונלד טראמפ קיבל בימים האחרונים תדרוכים על שורה של אפשרויות צבאיות חדשות נגד איראן, על רקע הדיכוי האלים של המפגינים. גורמים אמריקאיים מסרו כי טראמפ שוקל ברצינות תקיפה, אם כי טרם התקבלה החלטה סופית. בין האפשרויות שנבחנו: תקיפות ממוקדות, גם באתרים שאינם צבאיים, בלב טהרן.

“איראן מביטה היום בחירות אולי כפי שמעולם לא הביטה קודם לכן”, כתב טראמפ ברשתות החברתיות. “ארצות הברית מוכנה לעזור”. בעבר כבר איים טראמפ בהתערבות צבאית אם המשטר “יחזור להרוג אנשים”, והבהיר כי אין מדובר בהכרח בשליחת כוחות קרקע – אלא בפגיעה “כואבת מאוד”.

שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, שוחח בסוף השבוע עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. השניים דנו במצב באיראן, לצד ההתפתחויות בסוריה ובסוגיית עזה. רוביו אף הצהיר בפומבי כי ארצות הברית “תומכת בעם האיראני האמיץ”.

האיום האמריקאי אינו מנותק מהקשר רחב יותר. לאחר שטראמפ הורה על תקיפה צבאית בוונצואלה בתחילת החודש, והביא ללכידתו של ניקולס מדורו ואשתו, הדגיש הממשל כי הנשיא מוכן לממש איומים. סרטון רשמי שפרסם משרד החוץ, ובו תיעוד התקיפה, לווה במסר חד: “אל תשחקו משחקים עם הנשיא טראמפ”.

בתוך איראן, המחאה ממשיכה להשתנות. מה שהחל כזעם על מחירי ביצים וחלב, הפך לזעקה עמוקה נגד שלטון הנתפס כמנותק, אלים וחסר אופק. שר הפנים, אסכנדר מומני, הודה ב”כשלים”, והבטיח “עתיד כלכלי טוב יותר”, אך עבור המפגינים – ההבטחות נשמעות חלולות.

“אולי נצטרך להודות באמת הכואבת”, אמר אחד מהם. “המשטר הזה לא ייפול בלי כוח חיצוני”. השאלה שנותרה פתוחה היא האם האיום מוושינגטון יישאר רטורי – או יהפוך למציאות שתשנה את פני האזור כולו.