קריאות “אנחנו תומכים בחמאס” מחוץ לבית כנסת – וראש העיר שותק שעות: ממדאני נכשל במבחן הראשון שלו

ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני, מצא את עצמו בסוף השבוע בלב סערה ציבורית ופוליטית חריפה, לאחר שחלפו שעות ארוכות עד שגינה קריאות פרו־חמאס שנשמעו מחוץ לבית כנסת בקווינס. הביקורת לא עסקה רק בעצם התגובה, אלא בעיקר בעיתוי, בניסוח ובתחושה שהנהגת העיר היססה ברגע שבו הקהילה היהודית ציפתה לאמירה ברורה, חדה ובלתי מתפשרת.

האירוע התרחש ביום חמישי בערב מחוץ לבית הכנסת “צעירי ישראל של קיו גארדנס הילס”, בשכונה שבה מתגוררת אוכלוסייה יהודית גדולה. במקום התקיים אירוע פרטי שעסק בהזדמנויות נדל"ן בירושלים, מה שהביא להתכנסות של מפגינים פרו־פלסטינים. במהלך המחאה, שתועדה בווידאו והופצה במהירות ברשתות החברתיות, נשמעו קריאות: “תגידו את זה בקול, תגידו את זה ברור – אנחנו תומכים בחמאס כאן”. חמאס, כזכור, מוגדר בארצות הברית כארגון טרור, ואחראי למתקפת ה־7 באוקטובר על ישראל ולרצח המוני של אזרחים.

במקביל, במקום נכחו גם מפגינים פרו־ישראלים, וחלק מהעימותים כללו קללות והתבטאויות קשות משני הצדדים. אך עיקר הזעם הציבורי התמקד בעצם העובדה שקריאות תמיכה בארגון טרור נשמעו מחוץ לבית תפילה יהודי בלב ניו יורק — ללא גינוי מיידי וברור מצד ראש העיר.

 

ממדאני פרסם את תגובתו הראשונה רק סמוך לשעה אחת בצהריים. בהודעתו הראשונית הוא הדגיש את זכות המחאה ואת מחויבות העיר לשמירה על ביטחון המתפללים, אך נמנע מאזכור מפורש של חמאס או מהגדרה ברורה של הקריאות כתמיכה בטרור.

 

הסערה התעצמה ביום שישי בבוקר, כאשר המושלת קתי הוכול פרסמה גינוי חד כבר בשעות הבוקר המוקדמות. “חמאס הוא ארגון טרור שקורא לרצח עם של יהודים,” כתבה. “לא משנה מהן הדעות הפוליטיות שלכם — רטוריקה כזו מגעילה, מסוכנת, ואין לה שום מקום בניו יורק”. גם ראש העיר הקודם, אריק אדמס, פרסם הודעה חריפה מוקדם יחסית.

ממדאני, לעומת זאת, פרסם את תגובתו הראשונה רק סמוך לשעה אחת בצהריים. בהודעתו הראשונית הוא הדגיש את זכות המחאה ואת מחויבות העיר לשמירה על ביטחון המתפללים, אך נמנע מאזכור מפורש של חמאס או מהגדרה ברורה של הקריאות כתמיכה בטרור. הדבר עורר ביקורת מיידית מצד פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומנהיגים בקהילה היהודית, שטענו כי מדובר בהחמצה חמורה של רגע מנהיגותי.

רק בהמשך היום, לאחר שהביקורת החריפה, פרסם ממדאני הודעה נוספת שבה כתב במפורש כי “לקריאות בתמיכה בארגון טרור אין מקום בעיר שלנו”. למחרת, במסיבת עיתונאים שעסקה בנושא אחר, חזר על הדברים והוסיף: “לא רק שזה שגוי — זה עומד בניגוד מוחלט לערכים של ניו יורק”. הוא טען כי תגובתו ניתנה “בערך באותו זמן” שבו הגיב קודמו בתפקיד, וכי דבריו עקביים עם עמדותיו והמדיניות שלו.

אולם בקהילה היהודית של ניו יורק, הגדולה והמשפיעה בארצות הברית, דבריו לא הרגיעו את הרוחות. ממדאני נמצא ממילא תחת זכוכית מגדלת מאז כניסתו לתפקיד, בשל עמדות ביקורתיות שהשמיע בעבר כלפי ישראל והמלחמה בעזה. בעיני חלק מהמנהיגים היהודיים, האירוע בקווינס נתפס כהוכחה לחשש הישן: שראש העיר מתקשה או אינו ממהר להתייצב באופן חד־משמעי נגד אנטישמיות ותמיכה בטרור כאשר אלה מגיעים מהשוליים הפרוגרסיביים.

“זה לא מספיק לגנות בדיעבד, אחרי שכולם כבר דיברו,” אמר מנהיג קהילתי יהודי שביקש להישאר בעילום שם. “כראש עיר, אתה אמור להוביל את השיח המוסרי של העיר — לא להיגרר אחריו”. תושב יהודי בקווינס הוסיף: “כשאנשים צועקים תמיכה בחמאס מחוץ לבית כנסת, וכל מה שאנחנו שומעים שעות ארוכות הוא שקט — זה מפחיד. זה משדר מסר”.

האירוע מזכיר לרבים מחאה דומה שהתרחשה בנובמבר האחרון מחוץ לבית הכנסת פארק איסט שבאפר איסט סייד במנהטן. גם אז עוררה ההפגנה סערה, לאחר שמשטרת ניו יורק אפשרה למפגינים פרו־פלסטינים להתקרב מאוד לכניסת בית הכנסת. בעקבות אותו מקרה, נציבת המשטרה ג’סיקה טיש התנצלה בפומבי, ולשכת העניינים הפנימיים של המשטרה פתחה בחקירה לגבי התנהלות הכוחות. הזיכרון הטרי של אותו אירוע רק העמיק את התחושה שמדובר בדפוס מטריד.

מעבר לממד הפוליטי, הפרשה מחדדת מחדש את אחת השאלות הרגישות ביותר בדמוקרטיה האמריקאית: היכן עובר הגבול בין חופש ביטוי לבין פגיעה בביטחון ובמרקם החברתי. משפטנים בתחום זכויות האזרח מזכירים כי גם ביטויים קיצוניים ומקוממים זוכים, לעיתים, להגנה חוקתית במסגרת התיקון הראשון לחוקה, כל עוד אינם מהווים איום ישיר או הסתה מיידית לאלימות. מנגד, מבקרי המחאה טוענים כי קריאות תמיכה בחמאס — ארגון טרור שפגע באזרחים — חוצות קו מוסרי וציבורי ברור, במיוחד כאשר הן מושמעות מחוץ למוסד דתי.

עבור ממדאני, סוציאליסט דמוקרטי שנבחר לראשות העיר בנובמבר 2025 ומציג עצמו כקול פרוגרסיבי חדש, זהו אחד המבחנים הראשונים והמשמעותיים ליכולתו לאזן בין ערכיו לבין אחריותו לנהל עיר מורכבת ורב־תרבותית. ניו יורק היא עיר של חופש מחאה — אך גם בית לקהילות שחוות איום ממשי, היסטורי ועכשווי.

האופן שבו יבחר ממדאני להתמודד עם אירועים דומים בעתיד, ובעיקר מהירות ובהירות התגובה שלו, צפוי להשפיע לא רק על יחסיו עם הקהילה היהודית, אלא גם על אמון הציבור ביכולתו להנהיג ברגעי משבר. בינתיים, משטרת ניו יורק בוחנת מחדש את הנהלים להפגנות סמוך לבתי תפילה, והעיר כולה ממשיכה להתווכח על השאלה העתיקה והכואבת: איך שומרים על חופש — מבלי לאבד ביטחון.