הברט, בעל ניסיון של למעלה משלושים שנה במערכת הבריאות, מועסק במחלקה לרפואת ילודים של רשת הבריאות בייסטייט בעיר גרינפילד שבמדינת מסצ׳וסטס — מחלקה המטפלת באחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר: תינוקות שנולדו פגים או עם בעיות רפואיות מורכבות. בנוסף לעבודתו שם, הוא שימש גם כאח במרפאות ילדים במדינת ורמונט ובמסצ׳וסטס. דווקא הרקע המקצועי הזה הוא שהפך את הסרטון שפרסם למטלטל במיוחד בעיני רבים.
בסרטון, שצולם בשטח פתוח ומושלג, נראה הברט כשהוא לבוש בבגדי חורף, חובש על ראשו כפייה פלסטינית, ויורה חצים לעבר מטרות. את המראות הללו מלווה שיר ראפ קיצוני, הכולל קריאות מפורשות ל״מוות לצה״ל״, אמירות על ״הפלת ברך על הצוואר״ של חיילים, וקריאה לירי חסר הבחנה ״עד שלא יישאר דבר״. מעבר לאלימות הישירה, מילות השיר כוללות גם ביטויים אנטישמיים מובהקים, התייחסויות ל״פשעים יהודיים״, ולעג פוגעני כלפי יהודים וישראלים כקולקטיב.
בסרטון, שצולם בשטח פתוח ומושלג, נראה הברט כשהוא לבוש בבגדי חורף, חובש על ראשו כפייה פלסטינית, ויורה חצים לעבר מטרות. את המראות הללו מלווה שיר ראפ קיצוני, הכולל קריאות מפורשות ל״מוות לצה״ל״, אמירות על ״הפלת ברך על הצוואר״ של חיילים, וקריאה לירי חסר הבחנה ״עד שלא יישאר דבר״. מעבר לאלימות הישירה, מילות השיר כוללות גם ביטויים אנטישמיים מובהקים, התייחסויות ל״פשעים יהודיים״, ולעג פוגעני כלפי יהודים וישראלים כקולקטיב.
הסרטון נחשף לראשונה על ידי העיתונאית היהודייה דליה קורץ, שפרסמה אותו ברשת החברתית X וכתבה כי מדובר באחד התכנים האלימים והמסיתים ביותר שנתקלה בהם. הפרסום עורר תגובת שרשרת מהירה: אלפי שיתופים, תגובות נזעמות וקריאות לפעולה מצד גולשים, ארגונים יהודיים ופעילים נגד אנטישמיות. רבים הביעו הלם מכך שאדם המופקד על חיי תינוקות יכול להזדהות בפומבי עם מסרים הקוראים לרצח ולהשפלה אלימה.
הדיון הציבורי לא התמקד רק בעצם קיומו של הסרטון, אלא במשמעותו המעשית. גולשים רבים שאלו כיצד יוכלו הורים — יהודים ולא יהודים כאחד — להפקיד את ילדיהם בידי איש מקצוע שמפרסם תכנים אלימים כלפי קבוצה לאומית או דתית. אחרים הזהירו מפני נורמליזציה של שיח שנאה במסווה של ״ביקורת פוליטית״, במיוחד כאשר הוא מגיע מאנשי מקצוע בתחומים שאמורים לגלם חמלה, ניטרליות ואתיקה.
לצפייה בסרטון:
https://twitter.com/i/status/2006144294617297210
בעקבות הסערה הודיעה הנהלת רשת הבריאות בייסטייט כי הברט הוצא לחופשה מנהלית מיידית וכי נפתחה בדיקה פנימית. בהודעה קצרה נמסר כי הארגון ״מחויב לסביבה בטוחה, מכבדת ומכילה עבור כל המטופלים והעובדים״, וכי הוא בוחן את האירוע בהתאם לנהלים ולסטנדרטים האתיים של המקצוע. גם מרפאות נוספות שבהן הועסק בעבר או בהווה בוחנות את צעדיהן, אם כי בשלב זה לא פורסמו הודעות רשמיות מפורטות מצידן.
משפטנים ופעילים בקהילה היהודית קראו להגיש תלונות מסודרות למועצות הרישוי במדינות מסצ׳וסטס וורמונט, בטענה שהתבטאויות פומביות מהסוג הזה עשויות להוות עילה לבחינה של כשירות מקצועית. לדבריהם, אין מדובר בענישה על דעה פוליטית, אלא בשאלה האם אדם שמפרסם קריאות לאלימות ולשנאה יכול לעמוד בדרישות הבסיסיות של מקצוע רפואי, המחייב טיפול שוויוני, נטול משוא פנים ונטול עוינות.
המקרה של הברט אינו מתרחש בחלל ריק. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס, דווח בארצות הברית על עלייה חדה במקרי אנטישמיות, גם בתוך מוסדות שאמורים להיות ניטרליים — אוניברסיטאות, בתי חולים וארגונים ציבוריים. בחודשים האחרונים נחשפו מקרים נוספים של אנשי רפואה שהשתתפו בהפגנות קיצוניות, השמיעו סיסמאות הקוראות לאלימות, או הביעו עמדות שמעלות חשש לאפליה בטיפול במטופלים יהודים.
עבור רבים בקהילה היהודית, הפרשה הזו ממחישה תופעה רחבה יותר: טשטוש הגבולות בין ביקורת על מדיניות ישראל לבין שנאה קולקטיבית כלפי יהודים, שנעשית מקובלת יותר ויותר במרחבים ציבוריים. כאשר השיח הזה חודר למערכת הבריאות, התחושה היא שהקו האדום נחצה.
השאלה המרכזית שנותרת פתוחה איננה רק מה יעלה בגורלו המקצועי של אריק הברט, אלא כיצד מערכות בריאות מתמודדות עם מצבים כאלה. עד כמה ניתן — או צריך — להפריד בין עמדות פוליטיות קיצוניות לבין אחריות מקצועית? היכן עובר הגבול שבו חופש הביטוי מפנה מקום לחובת זהירות כלפי מטופלים? והאם למעסיקים יש הכלים, או הרצון, לאכוף סטנדרטים אתיים ברורים גם כאשר הדבר מעורר מחלוקת ציבורית?
כך או כך, המקרה הזה כבר הפך לסמל. לא רק של אדם אחד שחצה גבול, אלא של מאבק רחב יותר על אופייה של החברה האמריקאית, על מקומם של יהודים בתוכה, ועל השאלה האם מוסדות שאמורים לייצג ריפוי, אמון וחמלה מסוגלים להציב גבולות ברורים מול שנאה — גם כשהיא עטופה בסיסמאות פוליטיות.
