המחיקות, שבוצעו ביום השבעתו של ממדאני לתפקיד, עוררו זעם בקרב ארגונים יהודיים, ביקורת חריפה מצד נבחרי ציבור, ואיום חסר תקדים מצד משרד המשפטים של ארצות הברית, שהבהיר כי הוא שוקל חקירה ואף הליכים פליליים אם יימצא שהמהלך מפר את חוקי שמירת הרשומות הציבוריות.
מארק גולדפדר, מנכ"ל המרכז היהודי הלאומי לתמיכה, פנה לממדאני במכתב חריף במיוחד כבר ביום ההשבעה. במכתבו קבע כי מחיקת הפוסטים מהווה הפרה ברורה של חוקי התיעוד העירוניים, המחייבים שמירה של רשומות רשמיות – לרבות פרסומים דיגיטליים – ואוסרים על מחיקתן משיקולים פוליטיים.
"ברגע של הפחדה, אלימות והדרה אנטישמית חסרת תקדים בעיר ניו יורק, ההחלטה למחוק הצהרות רשמיות המאשרות את מחויבות העיר לביטחונם של יהודים אינה רק חסרת רגישות," כתב גולדפדר. "היא מבישה, מסוכנת, ופוגעת באמון של קהילה שלמה במוסדות העיר."
המחיקות, שבוצעו ביום השבעתו של ממדאני לתפקיד, עוררו זעם בקרב ארגונים יהודיים, ביקורת חריפה מצד נבחרי ציבור, ואיום חסר תקדים מצד משרד המשפטים של ארצות הברית, שהבהיר כי הוא שוקל חקירה ואף הליכים פליליים אם יימצא שהמהלך מפר את חוקי שמירת הרשומות הציבוריות.
הסערה החריפה לאחר שצילומי מסך שהופצו ברשת הראו כי שמו של ממדאני הופיע בראש הפוסטים עוד לפני שנמחקו – עובדה שהמחישה כי מדובר בפעולה מודעת שבוצעה לאחר העברת השליטה הרשמית בחשבון. לטענת מבקריו, אין מדובר ב"ניקוי חשבון" שגרתי אלא במחיקה סלקטיבית של מסרים פוליטיים וערכיים רגישים במיוחד.
על פי החוק בניו יורק, פרסומים מחשבונות רשמיים של נבחרי ציבור נחשבים לרשומות עירוניות לכל דבר. השמדתן או מחיקתן מותרת אך ורק בהתאם ללוח שמירת רשומות מאושר, ותחת פיקוח מוסדי. הפרה של החוק עלולה להוביל להליכים אזרחיים ואף פליליים.
האזהרה החמורה ביותר הגיעה מכיוון וושינגטון. הרמיט דילון, עוזרת התובע הכללי של ארצות הברית, הגיבה בפומבי לפרשה והבהירה כי משרד המשפטים "יהיה ערני במיוחד לכל הפרה של חירויות דתיות ולכל ניסיון לפגוע בהגנה החוקית על קהילות יהודיות". לדבריה, הממשל "לא יהסס לחקור, להגיש תביעות ואף כתבי אישום במידת הצורך".
האיום הפדרלי הציב את ממדאני במרכז עימות חריג בין שלטון מקומי לממשל הפדרלי, והוסיף נדבך משפטי כבד משקל לסערה הציבורית.
המהלך של מחיקת הפוסטים לא עמד לבדו. במקביל, ביטל ממדאני ביום הראשון שלו בתפקיד שורה של צווים מנהליים שהוצאו בחודשי כהונתו האחרונים של קודמו. בין הצווים שבוטלו: אימוץ הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לזיכרון השואה – ההגדרה המקובלת ביותר כיום בעולם המערבי – וכן צו שאסר על עיריית ניו יורק להשתתף בחרמות על מדינת ישראל.
עבור הקהילה היהודית בעיר, הצירוף של מחיקת הצהרות הגנה וביטול הצווים נתפס לא כצירוף מקרים, אלא כקו מדיניות ברור ומדאיג. ארגונים יהודיים הזהירו כי מדובר במסר מסוכן דווקא בתקופה שבה יהודי ניו יורק חווים עלייה חדה באיומים, תקיפות והפחדות.
מאז מתקפת שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה, ניו יורק – העיר עם הקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל – מתמודדת עם גל חריג של אנטישמיות. תקריות אלימות, גרפיטי נאצי, איומים כלפי בתי כנסת ותחושת חוסר ביטחון בקמפוסים הפכו לשגרה מדאיגה. בהקשר זה, מחיקת מסרים רשמיים התומכים בהגנה על יהודים נתפסת בעיני רבים כנטישת אחריות בסיסית.
גם הליגה נגד השמצה הזהירה כי "מחיקה של רשומות רשמיות המתייחסות לאנטישמיות שולחת מסר מטריד", וקראה לראש העיר להבהיר באופן חד־משמעי כי הגנה על יהודי העיר אינה נתונה למשא ומתן פוליטי.
ממדאני, בן 33, ראש העיר הצעיר ביותר של ניו יורק בעשורים האחרונים, הגיע לתפקיד עם אג'נדה פרוגרסיבית מוצהרת ועם תמיכה רחבה בקרב צעירים וקבוצות שמאל. עם זאת, עמדותיו בנוגע לישראל ולמאבק באנטישמיות עוררו מחלוקת עוד במהלך הקמפיין, והמהלכים הראשונים שלו בתפקיד הפכו את המחלוקת למשבר גלוי.
עד כה, ממדאני לא סיפק תגובה ישירה וברורה לטענות, לא התחייב לשחזר את הפוסטים שנמחקו, ולא הבהיר האם בכוונתו לשנות את מדיניותו. שתיקה זו רק מעמיקה את תחושת חוסר האמון.
מעבר לשאלה המשפטית – האם הופרו חוקי התיעוד – עולה כאן שאלה רחבה ועמוקה יותר: מהי חובתו של ראש עיר כלפי קהילה שנמצאת תחת איום? האם מחיקת הצהרות הגנה היא צעד פוליטי לגיטימי, או חציית קו אדום מוסרי וציבורי?
הימים הקרובים יקבעו אם ממדאני יבחר לבלום את המשבר, להבהיר את עמדותיו ולתקן את המהלך – או אם ימשיך בדרך שכבר כעת גובה מחיר פוליטי, ציבורי ומשפטי כבד.
