בדיון שנערך השבוע בפני ההרכב המלא, שישה מתוך תשעת שופטי בית המשפט – הרוב השמרני – הביעו נכונות ברורה לבטל את פסק הדין ההיסטורי “המפרק של המפרי” משנת 1935. פסק דין זה קבע כי נשיא אינו רשאי לפטר כרצונו חברים בסוכנויות פדרליות עצמאיות, וכי פיטורין אפשריים רק מטעמים מוגדרים כגון כשל מקצועי, הזנחת תפקיד או עבירה משמעתית. מאז, היה התקדים לאחד העמודים המרכזיים המגנים על עצמאות הרגולטורים מפני לחצים פוליטיים.

שלוש השופטות הליברליות התריעו מפני השלכות הרסניות. השופטת סוניה סוטומאיור הזהירה כי ביטול התקדים “יהרוס את מבנה השלטון” וירוקן את סמכויות הקונגרס מתוכן, ביכולתו לעצב ממשל המבוסס גם על גופים עצמאיים. השופטת אלנה קייגן הדגישה כי מדובר בהענקת “כוח עצום ללא בלמים וללא פיקוח”, והזהירה כי הנימוקים המשפטיים של הרוב אינם מאפשרים חזרה לאחור ברגע שיאומצו.
השופט הראשי ג’ון רוברטס תיאר את התקדים כ“קליפה יבשה”, ביטוי ששיקף את עמדת הרוב: תפיסה שלפיה המודל של סוכנויות עצמאיות הוא שריד אנכרוניסטי. השופטים ניל גורסוץ’ וקלרנס תומאס אף הטילו ספק בלגיטימיות של עצם קיומן של סוכנויות המפעילות סמכויות “מעין־מחוקקות” ו“מעין־שיפוטיות” מבלי להיות כפופות ישירות לנשיא.
השופט ברט קוואנו ניסח את עמדת הרוב באופן חד: ראשי הסוכנויות, לדבריו, מחזיקים בסמכות עצומה המשפיעה על חירויות הפרט ועל תעשיות בשווי של מיליארדי דולרים – אך אינם נושאים באחריות פוליטית ישירה. מכאן, לשיטתו, נגזרת המסקנה כי הנשיא חייב להיות בעל שליטה מלאה על מינויים ופיטורין ברשות המבצעת.
מנגד, שלוש השופטות הליברליות התריעו מפני השלכות הרסניות. השופטת סוניה סוטומאיור הזהירה כי ביטול התקדים “יהרוס את מבנה השלטון” וירוקן את סמכויות הקונגרס מתוכן, ביכולתו לעצב ממשל המבוסס גם על גופים עצמאיים. השופטת אלנה קייגן הדגישה כי מדובר בהענקת “כוח עצום ללא בלמים וללא פיקוח”, והזהירה כי הנימוקים המשפטיים של הרוב אינם מאפשרים חזרה לאחור ברגע שיאומצו.
השופטת קטנג’י בראון ג’קסון הציגה תרחיש מדאיג במיוחד: נשיא יוכל להדיח מומחים – מדענים, כלכלנים, רופאים ורגולטורים עתירי ידע – ולהחליפם באנשי אמונו חסרי ניסיון. לדבריה, מהלך כזה לא ישרת את טובת אזרחי ארצות הברית, אלא יפגע בה באופן ישיר.
ההליך שלפני בית המשפט נולד לאחר שטראמפ פיטר את רבקה סלוטר, חברת ועדת הסחר הפדרלית, ללא נימוק. סלוטר ערערה תוך הישענות על תקדים “המפרק של המפרי”, אך טראמפ טען מנגד כי “כל הסמכות המבצעת מופקדת בידי הנשיא”, וכי חובתו החוקתית היא לדאוג שהחוקים ייושמו בהתאם לרצונו.
אם בית המשפט יקבל עמדה זו, יוכל הנשיא לפטר ללא מגבלה את ראשי ועדת הסחר הפדרלית, ועדת התקשורת הפדרלית, המועצה הלאומית ליחסי עבודה, הוועדה לרגולציה גרעינית והוועדה לרגולציית אנרגיה – גופים המרכזיים בקביעת כללי המשחק בתחומי הכלכלה, התקשורת, העבודה והבטיחות הציבורית.
המשמעות המעשית היא ריכוז כוח חסר תקדים: שליטה עקיפה אך מוחלטת ברגולציה, ביכולת לאכוף או לרוקן חוקים מתוכן, ובאפשרות לתגמל בעלי ברית פוליטיים ולפגוע ביריבים באמצעות החלטות מנהליות.
חריג אפשרי אחד שעלתה לגביו התלבטות הוא הבנק הפדרלי המרכזי, הפדרל ריזרב. נציג הממשל טען כי יש לפטור אותו בשל אופיו הייחודי והמסורת ההיסטורית שלו. אולם השופטת קייגן הבהירה כי טיעון כזה סותר את ההיגיון הפנימי של העמדה הנשיאותית: אם כל הרשות המבצעת כפופה לנשיא, קשה לראות היכן עוצרים.
במהלך הדיון צצה גם “דוקטרינת השאלות המרכזיות”, עיקרון משפטי שגובש בשנים האחרונות בידי אותו רוב שמרני. דוקטרינה זו מגבילה את כוחה של הרשות המבצעת לקדם רגולציה רחבה ללא הסמכה מפורשת של הקונגרס. המשמעות הפוליטית ברורה: נשיאים רפובליקנים יוכלו להשתמש בסמכותם כדי לפרק רגולציה, בעוד נשיאים דמוקרטים ייחסמו מניסיון להרחיב אותה.
עבור מבקרי המהלך, מדובר בדפוס חוזר. רק אשתקד העניק בית המשפט העליון לטראמפ חסינות רחבה מהעמדה לדין בגין מאמציו לערער את תוצאות הבחירות ב־2020. גם אז הוגדרה ההחלטה ככזו שתעצב את הדורות הבאים.
הפסיקה הנוכחית, הצפויה להתפרסם בחודשים הקרובים, עלולה להיות נקודת מפנה עמוקה אף יותר: מעבר ממשל אמריקאי המבוסס על איזונים ובלמים – למערכת שבה יד נשיאותית אחת מכוונת כמעט את כל מנגנוני הכוח. עבור הדמוקרטיה האמריקאית, מדובר לא רק בשאלה משפטית, אלא ברגע הכרעה היסטורי.





















