החלום האמריקאי מתפוגג: רופאים מהגרים נוטשים את ארצות הברית בעקבות מדיניות הגירה חדשה

מייקל ליו גדל בטורונטו שבקנדה, ובהמשך עבר לארצות הברית לצורך לימודי קולג' ורפואה – מתוך אמונה שמדובר ביעד הטוב והמבטיח ביותר לבניית קריירה רפואית. “במרדף אחרי החלום האמריקאי, עם כל ההזדמנויות שסיפק – זה היה בלתי נשלט מבחינתי”, מספר ליו, שסיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד וכיום בן 28. הוא חי בבוסטון ומתמחה ברפואה פנימית במרכז הרפואי “מאס ג'נרל בריגהם”.

אבל השנה האחרונה טלטלה את אמונתו במערכת האמריקאית. באביב, קיצוצי הממשל במחקר המדעי במכוני הבריאות הלאומיים ובתקנים במשרד הבריאות עוררו בו ספקות עמוקים. “זה היה רגע מכריע עבורי”, הוא אומר. “התחלתי לשאול את עצמי איפה נכון לי להיות מבחינה מקצועית. יש לי קשרים חזקים מאוד לטורונטו ולמנטורים שם”.

הטלטלה החריפה בספטמבר, כאשר ליו עבד לצד שני רופאים ממקסיקו ומקוסטה ריקה – באותו זמן שבו הממשל העלה את דמי ויזת H1B, המיועדת לאנשי מקצוע מיומנים, לכ־100 אלף דולר — עלייה כמעט פי שלושים. הוא עמד מקרוב מול הדמעות וההלם של עמיתיו, שידעו כי בתי החולים בארצות הברית אינם מסוגלים לשלם סכומים כאלה.

“זה היה שובר לב לראות את הפחד שלהם”, אומר ליו. לו עצמו יש גרין קארד, לאחר שנישא השנה לאזרחית אמריקאית. “אבל גם עליי זה משפיע. זה מרגיש כאילו התרומה שלי פחות מוערכת – רק מפני שלא נולדתי כאן. לראשונה באמת חשבתי על לחזור הביתה”.

 

מהגרים מהווים כ־25% מכלל הרופאים בארצות הברית – כ־325 אלף במספר, לא כולל אחיות ועובדי בריאות חיוניים אחרים. במערכת הבריאות הכפרית ובתתי־התמחויות כמו רפואת משפחה ואונקולוגיה, שיעור הרופאים ילידי־חוץ אף מגיע לכ־50%.

 

מהגרים מהווים כ־25% מכלל הרופאים בארצות הברית – כ־325 אלף במספר, לא כולל אחיות ועובדי בריאות חיוניים אחרים. במערכת הבריאות הכפרית ובתתי־התמחויות כמו רפואת משפחה ואונקולוגיה, שיעור הרופאים ילידי־חוץ אף מגיע לכ־50%.

והכול קורה בשעה שהמערכת האמריקאית כבר קורסת תחת גלי פרישה, שחיקה וחוסר כוח אדם. מומחים מזהירים שמדיניות ההגירה והבריאות החדשה הופכת את ארצות הברית לפחות אטרקטיבית – בדיוק בזמן שבו היא זקוקה לרופאים יותר מאי פעם.

“אנחנו נמצאים ברגע גורלי שבו עשרות שנות התקדמות עלולות להימחק”, אומרת ד"ר ג'ולי גראלו, הרופאה הראשית בחברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית.

לדבריה, הקיצוצים במימון למחקר מדעי, לבריאות הציבור ולמערכות התמיכה האקדמיות פגעו במעמד הבינלאומי של ארצות הברית. “עד השנה, עבודה בארצות הברית הייתה משאת נפש. ועכשיו – אף אחד לא רוצה לבוא”.

לדברי גראלו, מדינות כמו סין, דנמרק, גרמניה ואוסטרליה מנצלות את ההזדמנות: הן מגייסות כישרונות בינלאומיים, כולל רופאים וחוקרים מארצות הברית, ומציעות להם מימון יציב, תשתיות חדישות וקריירה בטוחה.

“ההשפעה על מערכת הבריאות האמריקאית תורגש במשך דורות”, היא מזהירה.

ליו עצמו מצביע על נתונים מדאיגים שמצא במחקר שפרסם לאחרונה בכתב העת הרפואי ג'אמה: כ־11 אלף רופאים בארצות הברית – כ־1% מהכוח הרפואי – עובדים כיום על ויזות H1B. “זה אולי נשמע מעט”, הוא אומר, “אבל החלוקה גיאוגרפית לא אחידה. באזורים עניים וכפריים חלקם מגיע ל־40%”.

במחוזות בעלי שיעור עוני גבוה נמצאה שכיחות גבוהה פי ארבעה של רופאים בעלי ויזה זו. “וכשהגיוס הבינלאומי נפגע – אלו המקומות הראשונים שנפגעים”, אומר ליו.

ארגונים מקצועיים כמו האיגוד הרפואי האמריקאי ביקשו מהממשל לפטור רופאים מהעלאת דמי הוויזה – אך משרד הבריאות טרם הגיב.

על פי ההיסטוריונית לערם אלם מאוניברסיטת הרווארד, המערכת הרפואית האמריקאית נבנתה במידה רבה על גיוס מהגרים מאז שנות השישים. “ב־1965 נפתחו השערים לרופאים מהעולם, בדיוק כשהוקמו תוכניות מדיקר ומדיקייד. פתאום היו 25 מיליון אמריקאים שנזקקו לרופאים”.

במהלך העשור הבא העניקה ארצות הברית ויזות ל־75 אלף רופאים. עד 1975, כ־45% מהרופאים במדינה היו מהגרים. “המעמד הבכיר של ארצות הברית איפשר לה למשוך יותר כישרונות ממה שיכלה להכשיר בעצמה”, אומרת אלם.

כעת, לדבריה, ארצות הברית מפרקת את היתרון ההיסטורי הזה – ובכך עלולה לפגוע באופן חמור במעמדה כמובילה עולמית ברפואה ובמדע.

“במקום לפתוח דלתות לכישרונות, ארצות הברית מצמצמת את גבולותיה”, היא אומרת. “וזה עלול להיות הצעד שיחזיר אותה עשרות שנים לאחור”.