קיבל ארוחה אחרונה והועבר לתא ההוצאה להורג - ולפתע זכה לחנינה מהמושל

ממש דקות לפני שהיה אמור להיות מוצא להורג, טרמיין ווד, בן 46, ניצל בנס. הוא כבר הועבר לתא הסמוך לחדר ההוצאה להורג, כבר קיבל "ארוחה אחרונה", וכבר התכוננו לקרוא לו ולתת לו את זריקת הרעל - כשבשעה 10:01 המושל קווין סטיט הודיע שהוא מעניק לו חנינה וממיר את עונשו למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור.

ווד נידון לעונש מוות על הרצח  שלרוני ויפף, צעיר בן 19 שנדקר למוות במוטל באוקלהומה סיטי בליל השנה החדשה 2002, אך לאורך כל הדרך טען שאחיו היה הדוקר. סטיט הסביר בהחלטתו: "לאחר בחינה מעמיקה של העובדות ושיקול דעת מלווה בתפילה, בחרתי לקבל את המלצת מועצת החנינות ולהמיר את גזר הדין". הוא ציין כי העונש החדש זהה לעונש שקיבל אחיו של ווד, ג'ייטון, שנידון למאסר עולם ומת בכלא. "הפעולה הזו מבטיחה עונש כבד שמשאיר עבריין מסוכן מחוץ לרחובות", אמר, והוסיף כי הוא מתפלל למען משפחתו של ויפף ולמען החבר שהיה איתו, אותם כינה "דוגמה חיה לסליחה ולחסד נוצרי".

 

טרמיין ווד קיבל חנינה ברגע האחרון ממושל אוקלהומה

 

ויפף, שגדל בקהילה ההוטרית במונטנה, עבד אותה תקופה בחוות באוקלהומה ובטקסס. בליל הרצח יצא לבלות עם חברו ארנולד קליינססר. במועדון שבו שהו פגשו שתי נשים, וארבעתם נסעו למוטל בעיר. לפי המשטרה, הנשים טענו שהן זונות ודרשו תשלום מראש. אחרי שקליינססר שילם להן 210 דולר, פרצו לחדר שני גברים רעולי פנים - טרמיין ווד ואחיו - ותקפו את השניים. במהלך המאבק נדקר ויפף בליבו ומת.

למרות שאחיו של ווד העיד במשפט והודה שהוא זה שביצע את הדקירה, המושבעים הרשיעו את שניהם ברצח מדרגה ראשונה. אחיו קיבל מאסר עולם ללא אפשרות לשחרור, ואילו טרמיין נידון למוות. מאז, ווד התעקש כי לא הוא דקר את ויפף. בפני מועצת החנינות אמר: "אני לא מפלצת. אני לא רוצח. אף פעם לא הייתי ולא אהיה", והוסיף שהוא מצטער על חלקו בשוד באותו לילה.

על הבקשה לחנינה העיבו גם טענות חמורות מצד ההגנה: לטענתם, הפרקליטות הסתירה מחבר המושבעים מידע על הטבות שניתנו לעדים תמורת עדותם, ועורך דינו של ווד הודה כי שתה ונשתמש בקוקאין בתקופת המשפט. אותו עורך דין ייצג במקביל שני נאשמים נוספים שנידונו למוות - ושניהם קיבלו משפט חוזר והוסרו מעונש המוות.

המאמץ לשכנע את מועצת החנינות קיבל חיזוק יוצא דופן מצד משפחת הקורבן ומצד קליינססר עצמו. "בתור נוצרי - אהיה לגמרי נגד זה", אמר קליינססר, "כפי שאלוהים סלח לי, כך אני מחויב לסלוח". גם אמו של ויפף, ברברה, ביקשה שווד יישאר בחיים: "הם צריכים לתת לו לחיות".

 

מושל אוקלהומה קווין סטיט 

 

התביעה באוקלהומה התנגדה בחריפות. התובע הכללי ג'נטנר דרמונד טען כי במקרה הזה "אינטרס החברה עשוי לסטות מהעדפות הקורבנות". לדבריו, ווד המשיך לבצע פשעים גם בכלא - מסמים ועד תקיפות - והגדיר אותו כמי ש"גם בתוך כלא שמור מנצל, פוגע ומרע". גם אחד התובעים המקוריים, ג'ורג' בנט, מתח ביקורת על כוחם של חברי מועצת החנינות: "רוני ויפף קבור על גבעה בודדה במישורי מונטנה, וכשהמשפחה מגיעה אליו - הם תוהים מה היה יכול להיות".

המועצה המליצה ברוב של 3 מול 2 על הענקת חנינה. בית המשפט העליון של ארה"ב אמנם דחה את בקשתו לעכב את ההוצאה להורג, אך זמן קצר לאחר מכן קיבל המושל את החלטתו - והציל את חייו של ווד ממש ברגע האחרון.

עבור הקרובים לו, החוויה הייתה מטלטלת. "הבטן שלי עדיין כואבת", סיפרה ג'זמין בראון־ג'וטרָס, פעילה קהילתית שתמכה במשפחה. "זה היה מפחיד". בנו של ווד, ברנדן, אמר כי הוא "מאושר מאוד": "אני מרגיש קל יותר. כאילו הורידו אלף קילו מהכתפיים שלי". עם זאת, הוא תקף את העיתוי שנקבע: "צריך להיות חוק שמונע החלטות ברגע האחרון. לגרום לאדם לחשוב שהוא עומד למות - זו התעללות נפשית".

בהוראה הרשמית קבע המושל כי אף שעונשו של ווד הומר למאסר עולם, הוא לא יוכל עוד לבקש חנינה, קיצור עונש או שחרור - עד סוף חייו.