
לפי הנתונים, רק כ־56 אחוזים מהרבנים באמריקה עובדים בבתי כנסת. היתר פועלים בארגונים חברתיים, בעמותות, בבתי ספר, בקמפוסים או כיזמים עצמאיים.
הממצא המפתיע: דווקא הרבנים שמחוץ לבתי הכנסת מדווחים על שביעות רצון גבוהה בהרבה מעבודתם – בעוד שרבני הקהילה חווים לחץ, עומס רגשי ושחיקה.
עם זאת, כמעט כל הנשאלים – 97 אחוזים – הדגישו כי תפקידם מתגמל ומשמעותי, גם כשהוא תובעני.

מה שפעם נחשב למקצוע גברי כמעט לחלוטין – משנה פניו במהירות. על פי המחקר, 58 אחוזים מהסטודנטים לרבנות כיום הן נשים, 12 אחוזים מגדירים עצמם כלא־בינאריים, וכמחצית מהסטודנטים מזהים כלהט"ב.
אחת הסוגיות שנבדקו הייתה ה"צינור הרבני" – הדרך מהתלמיד לסמיכה. מזה שנים חוששים מנהיגים כי פחות צעירים בוחרים במסלול הרבני.
אלא שהמחקר מגלה תמונה מורכבת: מתוך 450 אנשים ששקלו קריירה רבנית אך ויתרו עליה, רק מיעוט טען כי איבד עניין. רובם דיברו על מכשולים מעשיים – עלויות לימודים גבוהות, משך הכשרה ארוך והצורך לעבור לעיר אחרת.
ההרשמה לבתי הספר לרבנות, שירדה במשך עשור, מתייצבת כעת, ובחלק מהמוסדות אף מתחדשת מגמה של צמיחה.
מה שפעם נחשב למקצוע גברי כמעט לחלוטין – משנה פניו במהירות. על פי המחקר, 58 אחוזים מהסטודנטים לרבנות כיום הן נשים, 12 אחוזים מגדירים עצמם כלא־בינאריים, וכמחצית מהסטודנטים מזהים כלהט"ב.
עוד נתון מעניין: 16 אחוזים מהסטודנטים הם "יהודים בבחירה" – כלומר, מצטרפים חדשים ליהדות – ו־12 אחוזים מזהים עצמם כבני גזעים שאינם לבנים.
החוקרת הראשית, פרופ’ וונדי רוסוב, מדגישה כי אמנם הגיוון גדל באופן חד, אך מוקדם לקבוע כיצד ישפיע הדבר על דמותה של הרבנות בעתיד.
נושא נוסף שנבחן הוא יחסם של הרבנים לישראל. בניגוד לסיקור התקשורתי בשנים האחרונות על מתחים פוליטיים בבתי ספר לרבנות, המחקר מגלה כי עמדות כלפי ישראל אינן גורם מרכזי בהחלטה להפוך לרב.
רק מיעוט קטן ציין "חיבור לישראל" כמניע עיקרי, ומיעוט אף קטן יותר אמר כי הוא חושש מביקורת על עמדותיו.
הרוב המכריע נימקו את בחירתם ברצון "לשרת אחרים", "להעמיק בידע היהודי" ו"להוביל קהילה רוחנית משמעותית".
המחקר מעריך שכיום יש בארצות הברית כ־4,100 רבנים פעילים בבתי כנסת, מוסדות חינוך, ארגונים ועמותות. אולם הנתונים מגלים כי המקצוע מזדקן: רק שישה אחוזים מהרבנים הם מתחת לגיל 35, ורבע מהם כבר מעל גיל 65.
עם רבנים רבים שמוסמכים בשנות ה־30 לחייהם ונשארים בתפקידים במשך עשרות שנים, צפוי גל פרישות משמעותי בעשור הקרוב – שעשוי לשנות את פני הרבנות האמריקאית.
לצד האזהרות, המחקר מסתיים בנימה אופטימית:
מרכז "אתרא" מציג תשעה תחומים מרכזיים לשיפור – בהם הפחתת הנטל הכלכלי של לימודי הרבנות, הרחבת מסלולים שאינם קהילתיים, חיזוק תכניות החונכות והתאמת ההכשרה לעידן מודרני.
"זהו אתגר שניתן להתגבר עליו," אומרת הרבה שירה קוך אפשטיין, מנהלת המרכז. "הרבנות נמצאת בצומת דרכים – אבל היא גם מלאה הזדמנויות. אם נדע לגשר בין הצרכים של הדור החדש לבין מבנה המוסדות, נוכל לחדש את המשמעות של הנהגה רוחנית יהודית באמריקה."
המחקר מציב תמונה מורכבת של הרבנות בת זמננו: מצד אחד, הזדקנות הדור הוותיק ומתח גובר סביב זהות ותפקיד; מצד שני, זרימה של קולות צעירים, מגוונים ונלהבים.
יותר משהוא תיעוד של מצוקה, זהו מסמך המצביע על שינוי עומק – מעבר מרבנות של מוסדות לרבנות של שליחות, מהיררכיה לסדנאות, ומהבמה הקהילתית אל העולם הפתוח.
“העולם משתנה,” מסכמת אפשטיין. “הרבנות משתנה איתו.”