
התוכנית, שנועדה במקור לבדיקת זכאות להטבות ציבוריות, הפכה בשנים האחרונות לכלי שמשמש את משרדי הבחירות במדינות השונות, שמבקשים לבדוק את אזרחותם של נרשמים להצבעה. לפי USCIS, הרשויות במדינות השונות שלחו עד כה יותר מ־46 מיליון בקשות אימות לבחירות השנה בלבד. אך לא כל המדינות משתמשות בתוכנית, אלא רק מי שחתמה על הסכם עם הממשל הפדרלי יכולה לקבל גישה אליה, וכיום מדובר בכ-26 מדינות בלבד.
השינוי מאפשר למדינות לבצע בדיקות אזרחות גם כשברשותן מידע חלקי בלבד - כמו שם, תאריך לידה וארבע ספרות אחרונות של מספר הסושיאל סקיוריטי. לדברי גורמים בתחום, זה יכול להקל על ניהול רישומי הבוחרים ולפשט בדיקות מרוכזות, אך גם להוביל ליותר מקרים שבהם יידרשו בדיקות נוספות, אם תתגלה אי התאמה בין הנתונים.

משרדי שירות האזרחות וההגירה של ארצות הברית
לפי החוק הפדרלי, ההחלטה כיצד לפעול במקרים של חשד לאי התאמה אינה בידי USCIS אלא בידי המדינה. כל מדינה קובעת בעצמה אם ליצור קשר עם הבוחר, לבקש מסמכים נוספים או לעדכן את המרשם. המידע שמתקבל מהמערכת הפדרלית אינו קובע דבר - הוא משמש כנקודת ייחוס בלבד.
המהלך תואם לצו נשיאותי שעליו חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מוקדם יותר השנה. הצו מחייב הצגת הוכחת אזרחות בעת הרישום לבחירות, ומורה לסוכנויות כמו משרד הפנים, משרד החוץ ורשות הביטוח הלאומי להעמיד לרשות המדינות מאגרי מידע מתאימים. בנוסף, נדרש היועץ המשפטי לממשלה למקד מאמצי אכיפה נגד מקרים של הצבעה לא חוקית על ידי מהגרים שאינם אזרחים.
הצדדים התומכים במהלך טוענים שמדובר בצעד חשוב להגנה על טוהר הבחירות, בעוד שמתנגדים מזהירים מפני פגיעה בזכויות של אזרחים שמידע מזהה שלהם חסר או שגוי. לדבריהם, מדובר בניסיון לפתור בעיה שאינה נפוצה בפועל, במחיר של סיבוך ההצבעה עבור אזרחים מן השורה.
במקביל, גם חברות שמעסיקות עובדים במוסדות ציבוריים או בתחום השירותים החברתיים צפויות להיתקל ביתר דרישות אימות. מומחים בתחום גיוס העובדים מציינים כי המגמה ברורה: יותר בדיקות, יותר שימוש בכלים פדרליים, ויותר אחריות על ארגונים לוודא שמעמדו של כל מועמד – ברור, תקף ומעודכן.