
לאחר שנות התאוששות מהקורונה, רבות מהחברות שמרו על כוח־אדם עודף מחשש לקושי בגיוס חוזר. כעת, עם התרככות השוק, הן “מייעלות”: אמזון, יו.פי.אס, טארגט ומטא פלטפורמס הודיעו על פיטורי עשרות אלפים. אמזון, שצמחה מכ־800 אלף עובדים בסוף 2019 ל־1.5 מיליון בסוף השנה שעברה, מצמצמת כעת היקפים. במקביל, שיעור האבטלה עלה מ־3.4% (אפריל 2023) ל־4.3% (אוגוסט), ו־64% מהצרכנים בסקר אוקטובר צפו אבטלה גבוהה יותר ב־12 החודשים הקרובים (לעומת 32% באוקטובר 2024).

למרות האקלים המאתגר, צעירים נותנים עדיפות לגבולות ברורים: לאימיילים אחרי חמש, להפסקות אמיתיות, לזמן ספורט באמצע השבוע — ולשיח גלוי עם מנהלים על זמינות. “גם כשהשוק קשה יותר, אנשים חשים מנותקים ממעסיקיהם,” אומר ג’ים הארטר, המדען הראשי לניהול מקום עבודה ורווחה בגאלופ.
למרות האקלים המאתגר, צעירים נותנים עדיפות לגבולות ברורים: לאימיילים אחרי חמש, להפסקות אמיתיות, לזמן ספורט באמצע השבוע — ולשיח גלוי עם מנהלים על זמינות. “גם כשהשוק קשה יותר, אנשים חשים מנותקים ממעסיקיהם,” אומר ג’ים הארטר, המדען הראשי לניהול מקום עבודה ורווחה בגאלופ.
מרסי מרימן, מייסדת אתוס אינוביישן, מתארת פער דורי: “דור ה־X נכנס ללחץ ועובד יותר; דור ה־Z מצפה להימדד על תוצאות — לא על שעות ומאמץ לשמו.”
בסקר קיץ של קֵיי־פִּי־אֵם־ג’ִי בקרב יותר מ־1,100 מתמחים, איזון עבודה–חיים דורג מעל שכר כמאפיין החשוב להתחלת עבודה. גאלופ מדווח כי שבוע העבודה הממוצע ירד מ־44.1 שעות (2019) ל־42.9 (2024). מתחת לגיל 35 נרשמה הירידה החריפה ביותר — כמעט שעתיים פחות בשבוע — לעומת ירידה קטנה בהרבה בקרב עובדים מבוגרים.
ה“ספר הבז’” של הפדרל ריזרב מצביע על צמצומים נרחבים: ביקוש חלש, אי־ודאות, ולעיתים השקעה גוברת בבינה מלאכותית. תאגידים כמו וולמארט, פורד מוטור, ג’יי.פי.מורגן צ’ייס ואמזון מצהירים כי אוטומציה תאפשר ביטול תפקידים. עבור רבים בדור ה־Z זהו עוד אות אזהרה נגד הימור על נאמנות חד־צדדית למעסיק.
עובד צעיר במשרד פרסום בלוס אנג'לס מספר כי קרס בעבר כמתמחה בעבודות לילה — כיום הוא מגן על זמנו הפרטי ונוטל חופשות מבלי להתנצל. יועצת צעירה בקֵיי־פִּי־אֵם־ג’ִי משתפת כי אימוני פיקלבול באמצע שבוע הם “עוגן” בלוח הזמנים, ושהמנהלת שלה מכבדת זאת. עבור רבים, זהו לא “חוסר מחויבות” — אלא מודל חדש של חוזה פסיכולוגי: שקיפות, תוצרים, וגבולות.
העבודה הופכת למדידה יותר בתוצאה ופחות בנוכחות. מעסיקים שמבינים זאת — מגדירים ציפיות, בונים גמישות, ומתמרצים ביצועים ולא “שעות”. עבור דור ה־Z, נאמנות אמיתית היא דו־כיוונית: היא אינה מובנת מאליה — היא נרכשת.