COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
הרשת, שנוסדה על ידי היזם האמריקאי היהודי דניס פרידמן והישראלי רן נוסבכר, הפעילה במהלך השנים חמישה סניפים והתמחתה במטבח צמחוני כשר בהשראה מזרח-תיכונית. על התפריט הופיעו מנות כמו פלאפל, חומוס ותבשילי עדשים – כולם הוכנו מגידולים מקומיים ובגישה ידידותית לסביבה.
מאז תחילת המלחמה בעזה באוקטובר 2023, החלו ארגונים פרו-פלסטיניים מקומיים, בהם "די.סי. פור פלסטין" ו"וושינגטון סוציאליסט", לקרוא להחרים את הרשת. בקמפיינים שפרסמו ברשתות החברתיות הם טענו כי "שוק" מנכסת את המטבח הפלסטיני ומשמשת "שגרירה קולינרית של האפרטהייד הישראלי" – בשל העובדה שהיא מציגה את מאכלי האזור כישראלים ומייבאת לעיתים מוצרים מישראל.
דניס פרידמן סיפר בריאיון לעיתון הבריטי "הגרדיאן" על ההידרדרות שחוותה הרשת:
"זה הפך לבלתי אפשרי להמשיך לפעול," אמר. "שוק מעולם לא הייתה מקום פוליטי – זה היה מקום של אנשים, של מפגש. לראות איך מסיתים נגדנו, מתייגים אותנו באופן שקרי, ומכניסים אותנו למלחמה שאינה שלנו – זה שובר לב."
לדבריו, מאז תחילת מסע החרם נרשמו ירידות חדות בהכנסות, לצד הטרדות אישיות לעובדים וללקוחות. הסניפים החלו להיסגר בזה אחר זה, עד לסגירת הסניף האחרון בסוף ספטמבר.
רן נוסבאכר ודניס פרידמן, מייסדי שוק, בוושינגטון הבירה בשנת 2019
ארגון "די.סי. פור פלסטין" חגג את סגירת הרשת בפוסט שפרסם: "BDS מנצח בוושינגטון". בפוסט נוסף הגדיר הארגון את סגירת "שוק" כ"ניצחון מקומי קטן במאבק העולמי נגד האפרטהייד הישראלי". הוא הוסיף כי הרשת הייתה "אחד היעדים המרכזיים בקמפיין החרם הצרכני תחת הסיסמה: ‘אפרטהייד? אני לא קונה את זה.’"
אתר הארגון "וושינגטון סוציאליסט" פרסם מאמר המציג את החרם כפעולה מוסרית ואזרחית:
"ברחבי העיר, מקומות אוכל קשורים באופן ישיר או עקיף למשטר הישראלי. גם בית קפה קטן עלול למכור מוצרים מהתנחלויות. קערת טייק-אווי תמימה עלולה להיות הפרת סולידריות."
באתר אף פורסמה רשימת "יעדים" נוספים – עסקים ומסעדות בבעלות ישראלית או כאלה שמייבאים מוצרים מישראל, כחלק ממה שהוגדר "מפת החרם הקולינרי של וושינגטון".
סגירת "שוק" אינה מקרה בודד. היא משתלבת בגל חרמות והטרדות נגד עסקים יהודיים וישראליים ברחבי העולם, שהחריף מאז פרוץ המלחמה בעזה.
בשבועות האחרונים חתמו מאות שחקנים ובמאים בהוליווד, בהם אמה סטון, אוליביה קולמן ומארק רופאלו, על עצומה הקוראת להחרים את תעשיית הקולנוע הישראלית. במקביל, רשתות שידור באירופה מאיימות להחרים את תחרות האירוויזיון 2026 אם ישראל לא תורחק מהאירוע.
גם ברחבי אירופה דווח על מקרים חוזרים של ונדליזם, הפגנות אלימות והחרמות כלפי עסקים בבעלות יהודית או ישראלית – חלקם כלל אינם קשורים ישירות למדינת ישראל.
ארגון "די.סי. פור פלסטין" חגג את סגירת הרשת בפוסט שפרסם: "BDS מנצח בוושינגטון". בפוסט נוסף הגדיר הארגון את סגירת "שוק" כ"ניצחון מקומי קטן במאבק העולמי נגד האפרטהייד הישראלי". הוא הוסיף כי הרשת הייתה "אחד היעדים המרכזיים בקמפיין החרם הצרכני תחת הסיסמה: ‘אפרטהייד? אני לא קונה את זה.’"
הבעלים של "שוק" מדגישים כי פעלו לאורך השנים מתוך גישה אנושית וקהילתית, רחוקה מכל מחלוקת פוליטית. "המטרה שלנו הייתה להגיש אוכל טוב ובריא לכולם – בלי קשר לדת או ללאום," אמר רן נוסבכר. "אבל המציאות השתנתה. השיח נהיה רעיל, ועסק כמו שלנו הפך לסמל למשהו שלא התכוונו לייצג."
לדבריו, סגירת הרשת אילצה אותם לפטר שלושים עובדים, רובם מקומיים – רבים מהם כלל אינם יהודים או ישראלים. "זה כואב לנו במיוחד," אמר. "הם עבדו קשה, והם אלה שמשלמים את המחיר האמיתי של השנאה."
באירוניה מרה, הסגירה התרחשה ימים ספורים לפני שנחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס, שנועד לסיים את סבב האלימות בעזה. בזמן שהתקשורת עסקה באופטימיות זהירה, הבעלים של "שוק" ארזו את המטבחים והפרידות מהלקוחות הקבועים.
"זה מרגיש כאילו נסגר פרק של חיים שלמים," אמר פרידמן. "השקענו עשור בלבנות משהו שמחבר בין תרבויות, ובסוף נפלנו בגלל שנאה פוליטית. זה הסיפור של ימינו."
מקרה "שוק" ממחיש את המחיר הכבד שמשלמים עסקים יהודיים וישראליים בארצות הברית ובאירופה, גם כאשר הם נמנעים ממעורבות פוליטית לחלוטין. הסגירה הותירה עשרות משפחות ללא פרנסה, אך גם העלתה שאלה רחבה יותר – האם זהותו של בעל עסק הפכה לשיקול לגיטימי במאבק פוליטי גלובלי?
