השופט ארון סוברמניאן קבע כי קומבס "התעלל בנשים פיזית, רגשית ופסיכולוגית", והוסיף כי "נדרשת ענישה משמעותית כדי להגן על הציבור מפני עבירות נוספות". טרם מתן גזר הדין עמד קומבס, לבוש סוודר בהיר ומשקפי קריאה שחורים, וקרא הצהרה ארוכה שבה התנצל בפני קאסי ונטורה ובפני מתלוננת נוספת שכונתה "ג'יין", וביקש "הזדמנות נוספת". לדבריו, "האלימות במשפחה תהיה עול שאשא תמיד... הלכתי לאיבוד בעודף, באגו".
השופט ארון סוברמניאן קבע כי קומבס "התעלל בנשים פיזית, רגשית ופסיכולוגית", והוסיף כי "נדרשת ענישה משמעותית כדי להגן על הציבור מפני עבירות נוספות".
הכרעת הדין ביולי זיכתה את קומבס מהאישומים החמורים ביותר – סחר בבני אדם וסחיטה באיומים (RICO) – שנשאו עונש מירבי של מאסר עולם, אך הרשיעה אותו בשתי עבירות של הסעת נשים לצורכי זנות. מאז ההרשעה הורה השופט להשאירו במעצר במתקן הפדרלי במטרופוליטן ברוקלין עד לגזירת העונש, חרף ניסיונות ההגנה לשחררו בערבות.
הפרשה טלטלה את אחת הדמויות החזקות בתעשיית המוזיקה האמריקנית. קומבס, שצמח מהארלם והפך את הלייבל "באד בוי רקורדס" לאימפריה מוערכת בשווי מאות מיליוני דולרים, כיכב בסרטים והפיק אירועי ראווה נוצצים. מאחורי הזוהר, כך עלה בכתב האישום ובעדויות, התקיים עולם אפל של אלימות, שליטה מינית ו"פריקות" משפילות – מפגשי מין סדורים עם מלווים, תחת סמים ונוזלי סיכה, שקומבס ביים לפרטי פרטים.
הטריגר הציבורי למה שהתגלגל להליך הפלילי היה תביעתה האזרחית של קאסי ונטורה בנובמבר 2023, שבה טענה כי קומבס היכה אותה לאורך שנים וכפה עליה מאות "פרפורמנסים" עם גברים ששכר. קומבס מיהר להסדיר את התביעה בתשלום של כ־20 מיליון דולר, אך שהחשיפה פתחה שער לגל תלונות דומות ולהפעלת חקירה פדרלית. במרץ 2024 פשטו סוכנים פדרליים על אחוזותיו במיאמי ובלוס אנג'לס; בספטמבר 2024 הוגש כתב האישום והוא נעצר.
המשפט, שנפתח במאי והתקיים בדלתיים פתוחות לעיני תקשורת וצופים רבים – ביניהם בני משפחתו, מקורבים וידוענים (כולל הראפר קניה וסט) – הביא לדוכן העדים 34 עדים מטעם התביעה: עוזרות לשעבר, בנות זוג לשעבר, מלווים, וגם האמן קיד קאדי (סקוט מסקודי), שסיפר על הצתת מכונית הפורשה שלו, לכאורה ביוזמת קומבס. ונטורה העידה ארבעה ימים, כשהיא בחודש התשיעי להריונה, ותיארה בפרטי פרטים אלימות ממושכת ואיומים להפצת הקלטות אינטימיות אם תסרב להשתתף במפגשים.
ההגנה טענה לכל אורך הדרך כי יחסי המין התקיימו בהסכמה, וכי התביעה "הפלילה אורח חיים של סווינגרים". אך השופט קבע כי דפוסי הכפייה והשליטה, יחד עם תנועת נשים בין מדינות למטרות זנות, מקימים את עבירות חוק מאן. לצד הקביעות הפליליות, ההליך חשף תיעוד מטריד מפשיטות הסוכנים – מצלמות אבטחה, ממצאים מבתיו ופריטים רבים הקשורים למפגשי המין – שהעמיקו את הפגיעה הציבורית בתדמיתו.
העונש שנגזר מגלם איזון בין אינדיקציות לחומרת המעשים, אורכם ומידת התכנון, לבין זיכויו מהאישומים העליונים והמלצות הענישה. אף שתקופת המאסר אינה ממושכת ביחס לתיקים פדרליים אחרים בתחום הסחר בבני אדם, בית המשפט הדגיש כי הרף העונשי "משמעותי, מרתיע ומגן". קומבס ימשיך לרצות את עונשו במתקן פדרלי; פרטי קליטה ושיבוץ ייקבעו על ידי לשכת בתי הסוהר.
לצד המישור הפלילי, ההשלכות הכלכליות והמקצועיות על קומבס צפויות להיות מרחיקות לכת. חוזי פרסום ושיתופי פעולה הוקפאו, חברות ומותגים התרחקו, ומורשתו כמפיק וכיזם תעמוד בבחינה מחודשת. מבחינה משפטית, הדלת אינה סגורה: ההגנה רשאית לערער על ההרשעה ועל מתחם הענישה, אך סיכויי שינוי דרמטי נמוכים בדרך כלל בתיקים שבהם הראיות נשענות על מסכת עדויות רחבה ועבודת חקירה פדרלית ממושכת.
מעבר לסיפורו האישי של קומבס, התיק משקף מגמה רחבה יותר של אכיפת דפוסי כוח ושליטה בתעשיות הבידור והמדיה: שימוש במשאבים ובמעמד כדי להעלים או להרתיע תלונות, והסרת מחיצות בין "חיים פרטיים" לבין עבירות שמזיקות לאחרים. פסק הדין משגר מסר ברור: גם אייקונים תרבותיים בעלי הון והשפעה כפופים לחוק, ו"סגנון חיים" אינו מגן מפני אחריות פלילית.
בני משפחתו של קומבס ליוו אותו לאורך שלבי ההליך, ובית המשפט שמע הצהרות נפגעות לצד דברי בני משפחה. אף שקומבס ביקש סליחה והצהיר על "שינוי", בית המשפט קבע כי שאלת החרטה אינה גוברת על הצורך בהגנה על הציבור ועל אחריות לעבירות שבוצעו.
לסיכום, גזר הדין נגד "דידי" מסמן את רגע השיא – או השפל – במסע משפטי וציבורי שהחל בתביעה אזרחית ונגמר בהרשעה פלילית. הוא גם תמרור אזהרה לתעשייה שלמה: כוח, כסף ושם גדול לא ימשיכו להסתיר לנצח דפוסים עברייניים כשהעדים, המסמכים והמצלמות מדברים.
