מתווה טראמפ, שהוצג לאחר מערכת תיווך אינטנסיבית של ארצות הברית בשילוב קטר, מצרים וטורקיה, מציע הפסקת לחימה מיידית עם קבלת ההסכם, נסיגה מדורגת של צה"ל לקווי ביניים לצורך היערכות לשחרור החטופים, ושחרור כל החטופים בתוך 72 שעות מהודעת ישראל על קבלה. לאחר שלב החטופים קובע המתווה שחרור נרחב של אסירים פלסטינים (בכללם אסירי עולם ועצורים מאז 7 באוקטובר), הזרמת סיוע ושיקום תשתיות בהיקפים גדולים, וניהול אזרחי זמני בידי ועדת טכנוקרטים פלסטינית בפיקוח גוף מעבר בינלאומי – "מועצת השלום" – שבראשה יעמוד טראמפ ובהשתתפות מנהיגים נוספים, בהם טוני בלייר. תנאי יסוד במתווה: עזה תהיה "מפורזת ונקייה מטרור".
הארגון הותיר עמומים או השמיט כמעט כל יתר רכיבי התוכנית: פירוז רצועת עזה, הצבת כוח בינלאומי שלטוני, לוחות זמנים מדויקים לנסיגת צה"ל ואופן החלוקה והפיקוח על הסיוע.
בהודעתו, חמאס קיבל את מרכיב החטופים והביע נכונות להעברת הניהול ל"גוף טכנוקרטי פלסטיני בהסכמה לאומית ובתמיכה ערבית-איסלאמית", אך הדגיש כי שאלות עתיד הרצועה ו"זכויות העם הפלסטיני" יידונו במסגרת לאומית רחבה – ניסוח שנתפס כהתחמקות מפירוז וממנגנון בינלאומי מחייב. לפי דיווחים דיפלומטיים, חמאס מבקש להותיר ברשותו "מערכות הגנה" ולהגדיר מחדש את קטגוריות הנשק שיופקדו למשמרת חיצונית; כמו כן ביקש לשנות את מפות היציאה של צה"ל ולפרוס את שחרור החטופים בפרקי זמן ארוכים יותר, בטענה ש"אבד הקשר" עם ארגונים נוספים המחזיקים חלק מהם.
טראמפ הבהיר כי אינו מוכן לתשובה מעורפלת. בציוץ ברשת "טרות'", הוא נתן לחמאס דד-ליין: יום ראשון, 18:00 (שעון וושינגטון). "אם הסכם ההזדמנות האחרונה לא יושג – 'הגיהינום' ייפתח על חמאס", כתב, והבטיח "גיבוי מלא" לישראל לחדש לחימה בעוצמה. דוברת הבית הלבן קרוליין לויט אמרה כי "ההשלכות לסירוב יהיו טראגיות". בירושלים בירכו על האולטימטום, אך ציינו שלא קדמה לו תיאום צמוד, ונערכים לשני הכיוונים: הסכמה שתוביל להפסקת אש והחזרת חטופים – או הידוק הלחץ הצבאי והתקדמות לכיבוש מלא של העיר עזה.
במקביל, מאחורי הקלעים נמשכת דינמיקה אזורית מורכבת. קטר, המתווכת המרכזית מאז תחילת המלחמה, זעמה לאחר תקיפה ישראלית חריגה בדוחא בתחילת ספטמבר שלפי פרסומים כוונה לבכירי חמאס; הזעם הקטין זמנית את מרחב התיווך, והוביל למהלך דיפלומטי אמריקאי אינטנסיבי שנועד להשיב את הערוצים לפעולה ולגבש מסגרת כוללת. לפי מקורות דיפלומטיים, מדינות ערביות ואיסלאמיות התנו תמיכה במתווה בדרישות: איסור סיפוח, הפסקת פעולות צבאיות מתמשכות, הימנעות מהתיישבות קבע ישראלית בעזה ומגירוש אוכלוסייה.
בישראל מתנהל דיון ביטחוני-מדיני רציף סביב השאלה האם תשובת חמאס – "כן, אבל" – מספקת כדי להפעיל את שלבי המתווה. עמדת מערכת הביטחון נשענת על שלושה מבחנים: לוח זמנים מעשי להחזרת כלל החטופים, מנגנון אכיפה ופיקוח בינלאומי תקיף שיבטיח פירוז אפקטיבי, ויכולת ישראל לשמור חופש פעולה מול הפרות. ללא שלושת אלה, מעריכים בירושלים, "כן" של חמאס עלול לכרסם בהרתעה ולמסמס את היעדים המלחמתיים.
ברצועת עזה המצב ההומניטרי מוסיף להיות חמור; המתווה כולל החזרת סיוע בהיקפים גדולים – מים, חשמל, ביוב, שיקום בתי חולים ותשתיות, וציוד לפינוי הריסות – באמצעות האו"ם, הסהר האדום וגורמי סיוע שאינם מזוהים עם הצדדים. פתיחת מעבר רפיח לשני הכיוונים אמורה להיעשות לפי אותו מנגנון. במקביל, המתווה מציע אפשרות חנינה ללוחמי חמאס שיתחייבו לדו-קיום ויניחו נשק – סעיף שלא הוזכר בהודעת חמאס.
בקרב משפחות החטופים בישראל, הודעת חמאס התקבלה בתקווה זהירה לצד ספקות כבדים. הרצון לראות התקדמות מוחשית (רשימות שמיות, צירי העברה, לוחות זמנים בדוקים) מתחכך בעבר של הצהרות "גמישות" שהתמסמסו בפרטי הביצוע. גם בזירה הבינלאומית, חלק ממדינות ערב תומכות במתווה אך מבקשות הבהרות נוספות; אחרות מבקרות סעיפים שלדידן אינם מספקים אופק מדיני.
הימים הקרובים יהיו קריטיים: אם חמאס יספק "כן" מלא שיעמוד בתנאים העיקריים, עשויה להיפתח דרך לשחרור מהיר של חטופים ולהפסקת אש ממושטרת; אם ידבוק ב"כן, אבל", יגבר הלחץ האמריקאי והישראלי, וייתכן שנראה הסלמה מחודשת במטרה לכפות את התנאים מהכוח אל הכפייה. בכל תרחיש, מבחן האמת יהיה בשטח: מימוש מיידי, מדיד ומפוקח – או החמצה נוספת אחרי שנתיים של מלחמה מדממת.
