תושבים מקומיים סיפרו על רגעים מפחידים. "זה היה מטורף, נשמע כאילו פצצות מתפוצצות", אמר האנטר היקס. "עמודי התמיכה קרסו, חלונות התנפצו, והבתים פשוט נסחפו היישר לים. המצב כאן קשה מאוד". הצלמת המקומית ג'ני קונץ תיארה מציאות קשה: "כל הבתים חוטפים מכות. זה הרסני. ההריסות כל כך גדולות שהכול מתערבב - אי אפשר לדעת מה שייך לאיזה בית. אני חושבת שזה רק מתחיל, והימים הקרובים יהיו אינטנסיביים אפילו יותר. יהיו עוד בתים שנופלים, בוודאות".
הגלים האדירים שנוצרו משני ההוריקנים גרמו להרס כבד
שלושה מהבתים שהתמוטטו עמדו זה לצד זה ברחוב קוטג', ושניים נוספים קרסו ברחוב סמוך. חלק מהמבנים שימשו עד לאחרונה להשכרה לנופשים, שנאלצו להתפנות עם התקרבות הסערות. "זה עצוב מאוד", הוסיף היקס.
ההוריקנים עצמם אמנם לא פגעו ישירות בחוף המזרחי, אך ההשפעה שלהם הורגשה היטב עם הגלים האדירים שהגיעו מהאוקיינוס והספיקו לפרק מבנים שלמים. שירות מזג האוויר הלאומי פרסם אזהרות הצפה באי אוקרקוק עד יום שישי בערב, עם תחזית להצפה של 60–90 ס"מ מעל הקרקע, ולעיתים אף יותר, מה שעלול לסכן בתים, עסקים ותשתיות. "קיים סיכון מוגבר לנזקי רכוש", התריע השירות. כביש 12 באי נסגר לתנועה, וגם המעבורת המחברת את אוקרקוק להאטרס הושבתה.
Five homes in Buxton, North Carolina, collapsed into the ocean between 2 and 3 p.m. on Tuesday during high surf and waves from Hurricane Imelda and Hurricane Humberto.
— AccuWeather (@accuweather) September 30, 2025
A total of 17 homes on the Outer Banks have been lost to the ocean since 2020. pic.twitter.com/J8ykWEG5KK
בסרטונים שפורסמו נראים הבתים רגע לפני הקריסה: מבנים על עמודי עץ גבוהים, מתנדנדים מעל הגלים, עד שאיבדו אחיזה ונפלו פנימה. קו החוף התמלא ברהיטים, קרשים, חלקי קירות וחול שנערמו זה על זה. הרשויות ביקשו מהציבור להתרחק מהאזור מחשש לפציעות ולקריסות נוספות.
מאז 2020 קרסו כבר 17 בתים פרטיים לאורך קו החוף הזה, רובם בעיירה רודנת' שמצפון לבוקסטון. רק לפני שבועיים התמוטט בית נוסף במקום. תופעת הקריסות אינה מקרית: איי אאוטר בנקס הם איים מחסום צרים ונמוכים במיוחד, שחושפים את הבתים לסחף קרקע מואץ ולעליית מפלס הים. שינויי האקלים מחמירים את הבעיה – הסופות מתחזקות, הגלים גבוהים יותר, והאדמה נעלמת לאט־לאט אל תוך האוקיינוס.
גם לתושבים שחיים על קו המים ברור שהמאבק כמעט אבוד. קונץ הצביעה על בתים סמוכים שעוד עומדים על עמודיהם אך מתנדנדים ללא יציבות. "רבים מהם כבר איבדו עמודי תמיכה. חלק מהבתים מחוזקים יותר, אבל בסוף כולם פגיעים. החוף הזה רק מתחיל לספוג את מזג האוויר הנוכחי. אני מדמיינת שעוד רבים מהם יפלו בקרוב".
מעבר לפגיעה האישית והנזק לרכוש, קריסות הבתים באאוטר בנקס מחדדות את שאלת העתיד של הקהילות החיות על החופים. מהנדסים ואנשי סביבה מזהירים שככל שמפלס הים ימשיך לעלות, יהיו עוד ועוד קריסות. חברות ביטוח רבות כבר מגבילות כיסוי לבתים באזורים מועדים לפגיעה, ובעלי נכסים מוצאים את עצמם חשופים להפסדים עצומים. עבור הקהילה המקומית, שמבוססת על תיירות ונופש, כל בית שנופל לים הוא לא רק הפסד כספי – אלא גם מכה זהותית וחברתית.
האירוע בבוקסטון הוא תזכורת בוטה לשבריריותם של חופי צפון קרוליינה – ואולי גם למתרחש בחופים נוספים ברחבי ארצות הברית ובעולם. מה שנראה כדרמה מקומית של חמישה בתים שנעלמו בגלים, משקף מציאות רחבה יותר: עידן שבו הטבע מזכיר פעם אחר פעם עד כמה קו החוף הוא קו גבול מתעתע, שנדמה כי הולך ונשחק מול עינינו.