הוויכוח החל כאשר קרלסון טען שהיהודים החיים כיום בישראל אינם בהכרח צאצאי בני ישראל המקראיים. נתניהו הגיב בתקיפות בריאיון וידאו שפרסם ד'סוזה, במקביל לחשיפת סרט תיעודי שלו על הסכסוך הישראלי־פלסטיני שייצא באוקטובר.
"בוודאי שאין על כך שום ספק", הצהיר נתניהו. "היהודים התפזרו מכאן לאירופה, למזרח התיכון ולמקומות נוספים – אבל מעולם לא שכחנו את הארץ הזו. אמרנו תמיד: 'בשנה הבאה בירושלים'".
נתניהו אף הביא עדות אישית: "סבא־רבא שלי הגיע לכאן במאה ה־19. רוב הפלסטינים שחיים כאן היום הגיעו רק לאחר מכן". הוא הדגיש את הנרטיב הישראלי הרשמי של "חזרה למולדת ההיסטורית", והציג את ישראל כ"עמק הסיליקון של המזרח התיכון – דמוקרטיה תחת מתקפות בלתי פוסקות של מדינות המבקשות להשמיד אותנו".
קרלסון עורר סערה נוספת בנאום בטקס פרידה לפעיל הימין צ'רלי קירק, שנרצח ביוטה. בדבריו השווה את קירק לישו ואמר שגם אותו "רצו להשתיק" – אמירה שפורשה כרמיזה אנטישמית.
נתניהו לא הסתפק בדיון היסטורי ותקף את קרלסון ישירות: "על מי טאקר קרלסון מגן? על אנשים שצועקים 'מוות לאמריקה'. אלה שרוצים להרוס את הציוויליזציה המערבית. הם מכנים את ישראל 'השטן הקטן' ואת אמריקה 'השטן הגדול'".
ראש הממשלה הדגיש גם את המצב המיוחד של הנוצרים בישראל: "זה המקום היחיד במזרח התיכון שבו נוצרים בטוחים – לא רק נסבלים אלא מתקבלים בברכה. אנחנו מגינים על המקומות הקדושים שנהרסים בכל מקום אחר".
נתניהו הטיל ספק גם בנאמנותם של חלק מתומכי טראמפ המבקרים את ישראל: "אם טאקר קרלסון שואל שאלות כאלה – אין לו מושג, לא על ההיסטוריה היהודית ולא על ההיסטוריה בכלל. מי הם אותם 'תומכי MAGA' כביכול? הם מגינים על אויביה הגדולים ביותר של ארצות הברית. הם לא MAGA".
הדברים נועדו, כך נראה, לחדד את הקו בין תומכי טראמפ המסורתיים – אותם מציג נתניהו כבעלי ברית לישראל – לבין קולות חדשים בימין האמריקני שמבקרים אותה.
קרלסון לא נשאר חייב. בריאיון לפודקאסטר הפוליטי גלן גרינוולד טען כי נתניהו "רץ ברחבי המזרח התיכון ומתרברב שהוא שולט בארצות הברית ובדונלד טראמפ".
"אני יודע את זה ממקור ראשון", אמר קרלסון. "נתניהו אומר למנהיגים שהוא שולט בארצות הברית ובטראמפ. זה מצב משפיל. גם אם לא הצבעתי לטראמפ – אני אמריקני. אי אפשר להתייחס אליי ככה. אנחנו לא צריכים לסבול את זה. מדובר בטקס השפלה מתמשך שנועד לשגע אותנו".
בחודשים האחרונים הפך קרלסון לאחד הקולות הבולטים בימין האמריקני המבקרים את ישראל. הוא השיק סדרה חדשה שבה טען כי הממשל האמריקני הסתיר פרטים על פיגועי ה־11 בספטמבר, ואף העלה תיאוריות קונספירציה על מעורבות יהודית באירועים היסטוריים.
לאחרונה עורר סערה נוספת בנאום בטקס פרידה לפעיל הימין צ'רלי קירק, שנרצח ביוטה. בדבריו השווה את קירק לישו ואמר שגם אותו "רצו להשתיק" – אמירה שפורשה כרמיזה אנטישמית.
לצד התקפותיו על קרלסון, הפליג נתניהו בשבחי הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שכינה "החבר הגדול ביותר שהיה לישראל". לדבריו: "הוא מבין שאנחנו נלחמים באויב משותף. איראן רוצה להשמיד אתכם. אנחנו עומדים בדרכה. ישראל היא קו החזית של הקרב הזה – של הציוויליזציה נגד הברבריות".
העימות בין נתניהו לקרלסון ממחיש את הקרע המתרחב בימין האמריקני לגבי ישראל. בעוד שטראמפ ותומכיו המסורתיים ממשיכים לראות בישראל בעלת ברית חיונית, מתגבר זרם "אמריקה תחילה" הרואה בתמיכה בישראל נטל על האינטרסים האמריקניים.
בבסיסו, זהו מאבק על נרטיב והשפעה: נתניהו מנסה לשמר את התמיכה הרפובליקנית בישראל באמצעות הצגת המבקרים כאויבי אמריקה, בעוד שקרלסון מבקש לנתק את הימין האמריקני ממחויבותו לישראל.
השאלה שנותרה פתוחה: מי הוא הפטריוט האמריקני האמיתי – מי שתומך בישראל כשותפה אסטרטגית במאבק נגד הטרור, או מי שמעמיד בראש סדר העדיפויות את האינטרסים האמריקניים הצרופים?