כשהחלום האמריקאי הופך לסיוט צפוף: תושבי קליפורניה נדחקים יחד כדי לשרוד

תושבי קליפורניה נאלצים לדחוס את עצמם יחד כדי להתמודד עם משבר הדיור החמור בתולדות המדינה. נתונים חדשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האמריקאית מגלים כי בקליפורניה חיים בממוצע 2.79 נפשות בכל יחידת דיור – המקום השלישי הגבוה ביותר בארצות הברית, ו־16 אחוז מעל הממוצע הארצי.

הנתונים, שפורסמו השבוע על ידי עיתונאי העסקים ג'ונתן לנסנר מקבוצת החדשות של דרום קליפורניה, מציירים תמונה עגומה: מדינת החלומות הפכה ל"שיכון מוגן" יקר, שבו משפחות נאלצות לגור בצפיפות רק כדי לשרוד כלכלית.

הצפיפות הגבוהה ביותר בשוק השכירות

בקרב שוכרי הדירות, המצב חמור אף יותר. בקליפורניה חיים בממוצע 2.63 נפשות בכל דירה שכורה – 21 אחוז מעל הממוצע הארצי העומד על 2.17. רק הוואי עוקפת אותה בצפיפות, עם 2.64 נפשות לדירה, ואחריה נבדה עם 2.47 ויוטה עם 2.44.

הפערים נובעים ישירות מהמחירים. דמי השכירות החודשיים בקליפורניה עומדים על ממוצע של 2,104 דולר – גבוהים ב־60 אחוז מהממוצע הארצי (1,319 דולר), והגבוהים ביותר בארצות הברית. כ־27 אחוז מהשוכרים משלמים מחצית או יותר מהכנסותיהם על שכר דירה בלבד.

לעומת זאת, במדינות זולות יותר – כמו ורמונט (1.79 נפשות לדירה), מיין (1.82) וצפון דקוטה (1.83) – גם הצפיפות נמוכה בהרבה.

 

נתונים חדשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האמריקאית מגלים כי בקליפורניה חיים בממוצע 2.79 נפשות בכל יחידת דיור – המקום השלישי הגבוה ביותר בארצות הברית, ו־16 אחוז מעל הממוצע הארצי.

 

בעלי הבתים לא חסינים

גם בקרב בעלי דירות ובתים פרטיים בקליפורניה המצב קשה. בממוצע חיים בהם 2.92 נפשות – המקום השלישי בגובהו בארצות הברית, ו־15 אחוז מעל הממוצע הארצי (2.54).

יוטה מובילה את הטבלה עם 3.11 נפשות ליחידת דיור, אחריה הוואי עם 2.98, וקליפורניה מיד לאחר מכן. טקסס נמצאת במקום הרביעי עם 2.87 נפשות, ואחריה אלסקה וניו ג'רזי (2.77).

בעל בית ממוצע בקליפורניה משלם כ־2,280 דולר בחודש – השני בגובהו בארצות הברית, ו־70 אחוז מעל הממוצע הארצי (1,340 דולר). כ־15 אחוז מבעלי הבתים נאלצים להוציא חצי מהכנסתם או יותר על עלויות דיור.

קליפורניה בצמרת הצפיפות הארצית

כאשר מאחדים את נתוני השוכרים ובעלי הבתים מתקבלת תמונה כוללת: יוטה מובילה בצפיפות עם 2.91 נפשות ליחידה, אחריה הוואי עם 2.85, וקליפורניה במקום השלישי עם 2.79 – 16 אחוז מעל הממוצע הארצי (2.41).

במקום הרביעי ניצבת טקסס עם 2.67, ובמקום החמישי ניו ג'רזי עם 2.63. פלורידה מדורגת במקום ה־11 עם 2.50. בקצה התחתון נמצאת וושינגטון הבירה עם 2.02 נפשות בלבד ליחידה, ואחריה צפון דקוטה (2.18), ורמונט (2.19), מיין (2.22) וויומינג (2.24).

לא רק מחירים: סיבות נוספות לצפיפות

לנסנר מדגיש כי הצפיפות אינה תוצאה של מחירי דיור בלבד. גם מאפיינים דמוגרפיים ותרבותיים משחקים תפקיד: אוכלוסיות צעירות יותר עם יותר ילדים, הבדלים בין דירות לעומת בתים פרטיים, מגורים עירוניים מול כפריים, והעדפות תרבותיות של מגורים רב־דוריים.

כך למשל, ביוטה ובהוואי – שתי המדינות המובילות בצפיפות – קיימת תרבות חזקה של מגורים משפחתיים משותפים. בהוואי מצטרפות לכך גם עלויות דיור גבוהות במיוחד.

השלכות חברתיות כבדות

הצפיפות הגבוהה בקליפורניה משקפת לא רק משבר כלכלי, אלא גם פגיעה באיכות החיים. משפחות נאלצות לוותר על פרטיות ומרחב אישי כדי להישאר באזור, ותופעה זו פוגעת בעיקר במעמד הבינוני הנמוך – שאינו יכול לעזוב למדינות זולות יותר בשל עבודה או קשרים משפחתיים.

המחקר מראה כי משבר הדיור בקליפורניה אינו מתמצה במחירים גבוהים בלבד, אלא מתגלם גם בירידה ברווחה האישית והחברתית. מגורים צפופים שנכפים מסיבות כלכליות עלולים לפגוע בבריאות הנפש, בהתפתחות הילדים ובמערכות היחסים המשפחתיות.

קליפורניה, שבעבר סימלה חירות והזדמנויות, הפכה כיום למדינה שבה גם בני המעמד הבינוני מתקשים לנהל חיים בכבוד ובנוחות בסיסית. השאלה הגדולה היא האם המדינה תצליח לבלום את המגמה, או שתמשיך להידחק לעבר עתיד שבו דיור מרווח הוא פריבילגיה של מעטים בלבד.