הבנייה החלה בשנת 2010 והושלמה ב־2014, אז הוצג המתקן כתחנת הכוח הסולארית הגדולה בעולם ונחשב צעד משמעותי בדרך למימוש יעדי קליפורניה להפחתת שימוש בדלקים מזהמים. משרד האנרגיה האמריקאי תחת ממשל אובמה העניק לפרויקט ערבויות פדרליות בהיקף של 1.6 מיליארד דולר, ומזכיר האנרגיה דאז ארנסט מוניז תיאר אותו כ"עדות לכך שארה"ב הופכת למובילה עולמית באנרגיה סולארית".
אלא שבפועל, המתקן התקשה לייצר חשמל בכמות שתוכננה, ואף נזקק לשימוש בגז טבעי לשמירה על פעילותו. מנכ"ל מכון האנרגיה האמריקאי, ג'ייסון אייזק, אמר בפברואר האחרון כי איוונפה הוא "עדות לבזבוז ולחוסר יעילות של תוכניות אנרגיה מסובסדות על ידי הממשלה", והוסיף כי "מעולם לא עמד בהבטחותיו".
יועץ האנרגיה אדוארד סמילוף הסביר כי המתקן נבנה על עיקרון מורכב: המראות מכוונות את אור השמש לראש המגדל, שם מתחמם נוזל שמייצר קיטור להפעלת טורבינה. "הרעיון היה להשתמש בשמש ליצירת מקור חום", אמר, אך ציין כי הטכנולוגיה התיישנה מול הפאנלים הפוטו־וולטאיים שמספקים ייצור חשמל יעיל וזול יותר. גם חברת NRG Energy, שהשקיעה בפרויקט 300 מיליון דולר, הודתה כי "ההסכמים שנחתמו ב־2009 היו תחרותיים, אבל עם הזמן פותחו אפשרויות יעילות וגמישות יותר לייצור אנרגיה נקייה".
לצד הכישלון הכלכלי, המתקן ספג ביקורת חריפה גם בשל הפגיעה בטבע. איגוד הווטרינרים העופות דיווח כי התחנה אחראית למותן של לפחות 6,000 ציפורים בשנה, שנשרפות בעת מעבר באזור קרני האור הממוקדות למגדלים.
בדו"ח שפורסם בפורום הכלכלי העולמי נכתב כי השקעות פרטיות באנרגיה ירוקה עשויות להיות יעילות יותר מהשקעות ממשלתיות, משום שחברות פרטיות מסוגלות לבצע שינויים מהירים ולהתאים טכנולוגיות. סטיבן מילוי, חוקר במכון לאנרגיה ולמשפט סביבתי וחבר בצוות המעבר של ה־EPA תחת טראמפ, סיכם: "שום פרויקט ירוק הנשען על סובסידיות ממשלתיות לא היה בעל היגיון כלכלי או סביבתי. חשוב שהנשיא טראמפ יעצור את הדימום מכספי משלמי המיסים ויסיים את מה שהוא מכנה בצדק 'הונאת הירוק החדשה'".
המתקן, שנראה מהאוויר כאתר עתידני ומרשים, הפך בסופו של דבר לסמל של טכנולוגיה יקרה ולא יעילה, שלא הצליחה לשרוד בעולם האנרגיה המשתנה במהירות.