אחד המקרים הבולטים נגע ביונסו גו, סטודנטית מדרום קוריאה שהגיעה לארצות הברית עם ויזת עובד דתי. היא נעצרה על ידי פקידי הגירה במסדרון בית משפט שאליו הגיעה לדיון בענייני אשרה.
עורכת דינה, מרי רתוול דייויס, ייחסה את שחרורה ב־4 באוגוסט להתערבותו של חבר הקונגרס מייק לולר (רפובליקני, ניו יורק). לדבריה, רק ימים לאחר שפנתה לצוותו של לולר, בעקבות המלצה של אנשי כנסייה בניו יורק, שוחררה גו. לולר עצמו מסר כי משרדו פעל מול הרשויות הפדרליות והוסיף: "המקרה הזה מוכיח שעלינו לתקן את מערכת ההגירה השבורה שלנו ולאפשר לאנשים להגיע לכאן ולהישאר – בדרך החוקית".
ביונסו גו, סטודנטית מדרום קוריאה שהגיעה לארצות הברית עם ויזת עובד דתי, שוחררה ממעצר ב־4 באוגוסט תודות להתערבותו של חבר הקונגרס מייק לולר (רפובליקני, ניו יורק). לדברי עורכת דינה, רק ימים לאחר שפנתה לצוותו של לולר, בעקבות המלצה של אנשי כנסייה בניו יורק, שוחררה גו. לולר עצמו מסר כי משרדו פעל מול הרשויות הפדרליות והוסיף: "המקרה הזה מוכיח שעלינו לתקן את מערכת ההגירה השבורה שלנו ולאפשר לאנשים להגיע לכאן ולהישאר – בדרך החוקית"
מקרה נוסף עסק בדונה קשניאן, תושבת ארצות הברית מזה 47 שנה הנשואה לאזרח אמריקני. היא נעצרה בגינת ביתה בפרבר של ניו אורלינס. מנהיג הרוב בבית הנבחרים, סטיב סקליס (רפובליקני, לואיזיאנה), מילא תפקיד מרכזי בשחרורה באמצע יולי, לדברי עורך דינה קן מאיאו.
סקליס אמר לתקשורת המקומית כי המערכת הנוכחית "מעלה דגלים אדומים על אירועים משנות השמונים ופשוט סוגרת תיקים מבלי להביא בחשבון את חיי האדם שמאחוריהם".
אולם זמן קצר לאחר שחרורה של קשניאן, הופיע סקליס ברשת "פוקס ביזנס" ושיבח את סוכני ההגירה על "עבודה נהדרת" בהוצאת פושעים מהרחובות. הדו־קיום הזה – תמיכה במדיניות גורפת לצד התערבות במקרים בודדים – ממחיש את הדילמה המוסרית והפוליטית שבה מצויים מחוקקים רפובליקנים.
עורכי דין להגירה מציינים כי בעבר היה בידי פקידים בדרגים נמוכים שיקול דעת רחב יותר במקרים הומניטריים, אך תחת ממשל טראמפ נדרשים לעיתים התערבויות ישירות של נבחרי ציבור כדי להביא לשחרור.
ב־27 במאי נעצרה פאולה קלואטר מבטון רוז', לואיזיאנה, בעודה מניקה את בתה התינוקת. היא נשואה לוותיק חיל הנחתים האמריקני. התערבות של צוות הסנאטור ג'ון קנדי (רפובליקני, לואיזיאנה) סייעה להביא לשחרורה ביולי. עורך דינה ציין כי קלואטר כלל לא ידעה שקיים נגדה צו גירוש ישן, והייתה בעיצומו של הליך להסדרת מעמדה.
מקרה אחר עסק בסטודנט היטי, אלן ג'וניור פייר, ששוחרר לאחר פנייה למשרדו של לולר. עורך דינו, וינס סייקס, אמר כי זו הפעם הראשונה בעשור שבה נאלץ לפנות לנבחר ציבור כדי לפתור מקרה הגירה.
דוברת משרד ביטחון המולדת, טרישה מקלוכלין, מסרה כי הסוכנות "אוכפת את החוק ללא משוא פנים". לדבריה, "כל המהגרים הבלתי חוקיים הללו הפרו את חוקי ההגירה ונעצרו בצדק".
הדמוקרטים, לעומת זאת, מאשימים את הרפובליקנים בצביעות. ריה וואשי, דוברת הוועדה הקונגרסית הדמוקרטית, אמרה: "לולר מזכיר כבאי שמתפאר על כיבוי שריפה שהוא עצמו הצית".
מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד גורשו יותר מ־220 אלף בני אדם, קצב הגבוה מזה שנרשם תחת ממשל ביידן. טראמפ טוען כי מדובר בפעולה הכרחית ל"שמירה על ביטחון הציבור".
אולם המקרים שתוארו מחדדים את השאלה האם ניתן ליישם מדיניות גורפת מבלי להתחשב במצבים אנושיים ייחודיים. ההתערבויות מאחורי הקלעים חושפות את המתח שבין עקרונות פוליטיים לבין מציאות מקומית ומציבות סימן שאלה על עקביות המדיניות.
הסיפורים האישיים של גו, קשניאן, קלואטר ופייר ממחישים את המורכבות של מדיניות ההגירה בארצות הברית בעידן טראמפ. מצד אחד – הצהרות נוקשות ותמיכה ציבורית במדיניות גירוש רחבה; מצד שני – התערבויות דיסקרטיות של אותם נבחרי ציבור עצמם כדי לסייע לתושבים בודדים במחוזותיהם.
הדיסוננס הזה מגלם את אחד האתגרים המרכזיים בפוליטיקה האמריקנית של ימינו: כיצד לאזן בין אידיאולוגיה לבין מציאות אנושית יומיומית, ובין מדיניות לאומית לבין מקרים אישיים נוגעי לב.