המתיחות שמחוץ לאצטדיון
משטרת גלנדייל הודיעה כי צפויות הפגנות נגד, והדגישה כי תגן על חופש הביטוי של כל הצדדים. בשבוע שקדם להלוויה גאתה המחלוקת סביב חופש הביטוי: רשת טלוויזיה גדולה הסירה מן המסך את תוכניתו של הקומיקאי ג׳ימי קימל בעקבות דבריו על רצח קירק, מהלך שעורר גינויים מחד ושבחים מאידך, והצית מחדש את הוויכוח על גבולות סאטירה מול הסתה.
האירוע כולו התרחש על רקע פוליטי טעון: תומכי טראמפ ראו ברצח הוכחה ל”אלימות פוליטית של השמאל הרדיקלי”, בעוד יריביהם האשימו את הימין בניצול טרגדיה להעמקת השסע. מנגד, משתתפים רבים הדגישו את אופיו הקהילתי של הטקס ואת הצורך “לכבד את המשפחה ולהתאבל” מעבר למחלוקות.
האיש והמורשת
קירק, בן 31 במותו, נחשב לאחד האדריכלים של חדירת הימין השמרני אל דורות ה־זד וה־אלפא. טראמפ ייחס לו תרומה מכרעת בביסוס תמיכתו בקרב צעירים ובהחזרתו לבית הלבן. טרנינג פוינט יו־אס־איי, שהקים, הפכה בשנים האחרונות למכונת שטח משומנת של כנסים, פודקאסטים, מסעות קמפוסים וקמפיינים דיגיטליים.
בקהילות שמרניות רבות הוגדר קירק כמחנך בלתי־רשמי: מי שמנסח “תיאולוגיית אזרחות” המשלבת פטריוטיות נוצרית עם אקטיביזם פוליטי. ההאדרה הזו – לצד ביקורת חריפה מצד יריביו – קיבלה בהלוויה ביטוי גלוי, כאשר דוברים מרובים הדביקו לו את התואר “קדוש־מעונה”, והציגו את מותו כנקודת מפנה רעיונית.
מבט קדימה: פוליטיקה של זיכרון
עצרת הענק באריזונה הייתה יותר מאירוע הנצחה; היא הייתה מבחן כוח, הצהרת כוונות ותמרור דרך לתנועת השמרנות הצעירה בארצות הברית. אם לשפוט לפי הקהל האדיר, רמת הארגון, רשת הקשרים הפוליטית והמסרים שנשמעו – המורשת שיצר קירק תמשיך להניע קהלים, לגייס משאבים ולהשפיע על סדר היום הציבורי.
השאלה היא כיצד תעוצב המורשת הזו: האם תהיה זו תנועת תחייה דתית־פוליטית מאחדת, או שמא דגל־קרב נוסף במלחמת התרבות האמריקנית. כך או אחרת, ההלוויה בגלנדייל המחישה את עוצמת הרגש והכוח הארגוני שמאחוריה – ואת הקוטביות שהפכה לאמת המידה החדשה של הפוליטיקה האמריקנית.
