הסקר, שנערך עבור חברת "קלבר נדל"ן", בחן מגוון קריטריונים והשווה בין 50 מדינות. התוצאה הבולטת: קליפורניה דורגה כמדינה עם הדימוי הציבורי הקיצוני ביותר – אהובה ושנואה, מעניינת ומשעממת, נחשקת ודחויה.
בין הממצאים הבולטים: קליפורניה דורגה במקום השני ברשימת המדינות "הכי רצויות למגורים", אחרי פלורידה ולפני הוואי, טקסס וניו יורק – כולן מדינות עם כלכלה גדולה ואתרי נופש בולטים.
אך כשנשאלו המשתתפים איזו מדינה הם מחשיבים כ"הכי פחות רצויה", קליפורניה זכתה במקום הראשון. אחריה דורגו אלבמה, ניו יורק, אלסקה ופלורידה. המדינות עם הדירוגים הנמוכים ביותר בקטגוריה זו היו צפון קרוליינה, ניו המפשייר ומונטנה.
הפרדוקס הזה מדגיש את היחס הדו־ערכי כלפי קליפורניה: מצד אחד – אקלים נהדר, חופי ים, תעשיית בידור וטכנולוגיה, חלום הוליוודי וסיליקון ואלי; מצד שני – יוקר מחיה, עומסים, פשיעה, בעיות דיור ותדמית ליברלית מדי מבחינה פוליטית וחברתית.
בקריטריון נוסף ומסקרן, "התושבים הכי משונים", קטפה קליפורניה את המקום הראשון – לפני אלסקה, ניו יורק, יוטה ואורגון. המדינות שנתפסות כבעלות תושבים "רגילים" יותר הן צפון קרוליינה, דרום קרוליינה ומרילנד
השסע הכלכלי בולט במיוחד. קליפורניה דורגה במקום השלישי כיעד המועדף למעבר דירה עבור אנשים "עם תקציב בלתי מוגבל", מיד אחרי הוואי ופלורידה. אולם עבור מי שנמצא במצוקה כלכלית, היא הידרדרה למקום ה־42 מתוך 50 – עדות ישירה ליוקר המחיה הגבוה במדינה.
בצד הזול של הסקאלה נמצאות אלבמה, ארקנסו ומערב וירג'יניה, שנחשבות לאטרקטיביות יותר עבור משפחות בעלות תקציב מוגבל. המדינות היקרות ביותר, לצד קליפורניה, היו מסצ'וסטס, הוואי וניו ג'רזי.
בקריטריון נוסף ומסקרן, "התושבים הכי משונים", קטפה קליפורניה את המקום הראשון – לפני אלסקה, ניו יורק, יוטה ואורגון. המדינות שנתפסות כבעלות תושבים "רגילים" יותר הן צפון קרוליינה, דרום קרוליינה ומרילנד.
המונח "משונה" יכול להתפרש לחיוב או לשלילה. במקרה של קליפורניה, הוא משקף כנראה את תדמיתה כמעוז של יצירתיות, חדשנות ותרבות אלטרנטיבית – לצד תדמית של קיצוניות פוליטית וחברתית.
בקרב "מדינות שמוערכות פחות מהראוי", קליפורניה הגיעה רק למקום ה־43. מדינות קטנות כמו ורמונט, וויומינג ומיין זכו לציונים גבוהים בהרבה בקטגוריה זו.
בנוגע לשאלת ה"שעמום", קליפורניה דורגה במקום ה־29 – קרוב למרכז הטבלה. המדינות שדורגו כמשעממות ביותר היו איווה, איידהו וויומינג, בעוד שהכי פחות משעממות היו הוואי, צפון קרוליינה ומסצ'וסטס.
כאשר בחנו החוקרים את כלל המדדים, התברר שקליפורניה בולטת בקיצוניותה: שישה מתוך שבעת הדירוגים שלה היו בעשירון העליון או התחתון. נתון דומה נרשם רק בצפון קרוליינה. מדינות נוספות שקיבלו ציונים קיצוניים במספר קטגוריות הן פלורידה, ניו יורק, קנזס, לואיזיאנה, מיסיסיפי וצפון דקוטה.
גם במדד הסטטיסטי של "סטיית תקן", שנועד למדוד תנודתיות בדירוגים, קליפורניה דורגה כאחת הקיצוניות ביותר. רק ניו יורק, צפון קרוליינה ומיסיסיפי הציגו פערים חדים יותר.
התוצאות אינן מפתיעות על רקע הקיטוב הפוליטי והתרבותי בארצות הברית. קליפורניה מזוהה כמעוז ליברלי ודמוקרטי, עם מדיניות הגירה מתקדמת, מיסוי גבוה, חירויות אישיות רחבות והגנה על איכות הסביבה. במקביל, היא נתפסת בעיני שמרנים רבים כסמל ל"אליטיזם חופי" ולבעיות חברתיות כמו פשיעה, מחסור בדיור וחסרי בית.
מאידך, אי אפשר להתעלם ממעמדה של קליפורניה כמרכז של טכנולוגיה, תרבות, קולנוע, מוזיקה והזדמנויות כלכליות. תעשיית ההיי־טק של עמק הסיליקון והזוהר של הוליווד ממשיכים למשוך אליה מהגרים, יזמים וחלומות מכל רחבי העולם.
הסקר מדגיש שקליפורניה איננה רק עוד מדינה בארצות הברית – אלא רעיון. עבור חלק מהאמריקנים היא מגלמת את החלום האמריקני במלואו: שמש, חופים, חדשנות והזדמנויות. עבור אחרים היא סמל לכישלון – מקום יקר, קשה למחיה, מפולג ומלא בעיות.
כך או כך, קליפורניה ממשיכה לייצג יותר מכל מדינה אחרת את הניגודים והמתחים הפנימיים של החברה האמריקנית המודרנית: בין עושר לעוני, בין חופש אישי לקונפליקט חברתי, בין השראה לתסכול.