במכתב נכתב: "אנו מתחייבים שלא להקרין סרטים, להופיע או לעבוד עם מוסדות קולנוע ישראליים - לרבות פסטיבלים, בתי קולנוע, ערוצי שידור וחברות הפקה - המעורבים ברצח עם ובאפרטהייד נגד העם הפלסטיני". יוזמת המכתב היא קבוצת Film Workers for Palestine, שטענה כי ההשראה הגיעה מאנשי הקולנוע שסירבו להציג את יצירותיהם בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.
רשימת החותמים מרשימה במיוחד וכוללת את השחקנים הבריטים אוליביה קולמן, ריז אחמד, איימי לו ווד, ג'וש או'קונור, טילדה סווינטון וג'ו אלווין, שהופיע לאחרונה בדרמה The Brutalist. לצדם חתמו השחקנים האמריקנים מארק רופאלו, אמה סטון, איו אדבירי וסינתיה ניקסון, השחקן הספרדי חוויאר ברדם, הבמאי המקסיקני גאל גרסיה ברנל והבמאים קן לואץ', יורגוס לנתימוס, אדם מקיי ואווה דוברני, שבסרטה Origin השוותה בין שלטון הנאצים למערכות דיכוי עולמיות אחרות. גם יוצרים יהודים המזוהים עם עמדות פרו-פלסטיניות חתמו, בהם אילנה גלייזר, האנה איינבינדר, אמה סליגמן וואלאס שון.
חוויאר ברדם, אמה סטון ומארק רופאלו הם בין החותמים על מכתב החרם על תעשיית הקולנוע הישראלית
ייחודו של המכתב הוא בכך שהוא מציין באופן ברור אילו מוסדות ישראליים יוחרמו - בהם פסטיבל הקולנוע בירושלים, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, פסטיבל דוקאביב ו־TLVfest. במסמך נכתב כי החרם אינו מופנה כלפי יוצרים ישראלים כפרטים, אלא נגד "המעורבות הממסדית", תוך הדגשה ש"ישנם מוסדות קולנוע ישראליים שאינם שותפים למעשים אלה". במסמך נוסף שצורף למכתב צוין כי "רוב הגופים המפיקים ומפיצים קולנוע בישראל מעולם לא הביעו תמיכה מלאה בזכויות המוכרות של העם הפלסטיני".
החותמים הסבירו כי הם נענים לקריאת קולנוענים פלסטינים "לסרב לשתיקה, לגזענות ולהפשטת אנושיות" ולעשות "כל מה שביכולתנו" כדי להפסיק את שיתוף הפעולה עם דיכוי הפלסטינים. לדבריהם, מדובר בצעד הכרחי "ברגע חירום זה, שבו ממשלות רבות מאפשרות את הטבח בעזה".
הקריאה מצטרפת לגל מכתבים ויוזמות חרם מצד אנשי תרבות בעולם, על רקע המלחמה המתמשכת ברצועה שנמשכת קרוב לשנתיים. באוגוסט חתמה קבוצה איטלקית בשם Venice4Palestine על מכתב שהופץ לפסטיבל ונציה ובו קריאה לנקוט עמדה ברורה. המכתב ההוא כלל 2,000 חתימות, ביניהן של הבמאי זוכה האוסקר גיירמו דל טורו. בשל הסערה, גל גדות לא הגיעה לאירוע - למרות שהסרט החדש שבו היא מככבת הוקרן שם.
בנוסף, בחודש שעבר כ־200 סופרים מבריטניה ואירלנד קראו לחרם מוחלט על ישראל "עד שתושבי עזה יקבלו מים, מזון וציוד רפואי, ועד שיוחזרו כל החטופים והעצורים ללא משפט". באותו מכתב הם דרשו גם "הפסקת אלימות המתנחלים ביהודה ושומרון והפסקת אש מיידית וקבועה בין חמאס לישראל".
הדיון הציבורי סביב החרמות התרבותיים רק הולך ומתרחב, והוא משקף את הלחץ הגובר על ישראל מהקהילה הבינלאומית לצד קולות שמאשימים את יוזמי החרם באנטישמיות ובהחרפת השסע בין עולמות התרבות והפוליטיקה.