מסע לחלל הוא אחד מהישגי האנושות המרשימים ביותר, אך מחקר חדש מגלה כי הוא גובה מחיר כבד מהגוף האנושי. צוות חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצא שטיסות לחלל מאיצות את הזדקנות תאי הגזע, התאים האחראים על מערכת התיקון הטבעית של הגוף, ופוגעות ביכולתם לייצר תאים בריאים. הממצאים מדגישים את האתגרים העומדים בפני עידן המסעות המסחריים לחלל והמשימות הממושכות לירח ולמאדים.

החוקרים שלחו תאי גזע לארבע משימות אספקה לתחנת החלל הבינלאומית, שארכו 32 עד 45 ימים. בניתוח התאים שנשלחו נמצא כי הם איבדו חלק מיכולתם לחדש תאים בריאים, היו רגישים יותר לנזקי DNA, וקצות הכרומוזומים שלהם התקצרו, מה שמהווה סימן מובהק להאצת תהליך ההזדקנות. פרופ' קטריונה ג'יימיסון, מנהלת מכון תאי הגזע באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, הסבירה: "החלל הוא מבחן קיצוני לגוף האנושי. ממצאים אלה מראים שהלחצים בחלל, כמו מיקרו־כבידה וקרינה קוסמית, מאיצים את ההזדקנות המולקולרית של תאי הדם".

סוני ויליאמס, לפני (שמאל) משימת החלל - ואחריה (ימין)

ההשפעות הללו נראו גם בשטח כאשר האסטרונאוטים בוץ' וילמור וסוני ויליאמס חזרו לכדור הארץ לאחר 286 ימים בחלל - במקום שמונה ימים בלבד שתוכננו להם. השניים נראו רזים וחיוורים, וויליאמס בת ה־59 אף נצפתה עם שיער אפור בהרבה. לאחר הנחיתה הם נזקקו לעזרה כדי לצאת מהקפסולה והועברו מיד לבדיקה רפואית. נאס"א מציינת כי השהייה הארוכה בחלל עלולה לגרום לאובדן מסת שריר וצפיפות עצם ואף לבעיות ראייה.

המחקר החדש מצטרף לניסוי התאומים של נאס"א, שבו האסטרונאוט סקוט קלי בילה כמעט שנה בתחנת החלל בעוד אחיו התאום נשאר על כדור הארץ. גם שם נמצאו שינויים גנטיים, קיצור טלומרים ושיבושים בתפקוד מערכת החיסון, שחלקם התהפכו עם החזרה לארץ אך אחרים נותרו קבועים.

בניסוי הנוכחי גילו החוקרים שתאי הגזע בחלל נעשו פעילים מהרגיל, מה שהוביל לבזבוז מהיר של מאגרי האנרגיה שלהם ולאובדן היכולת להתחדש לאורך זמן. הם הראו סימני דלקת ולחץ במיטוכונדריות, תחנות הכוח של התא, ואף הפעילו מקטעי DNA רדומים בדרך כלל. כל אלה מגבירים את הסיכון לפגיעה במערכת החיסון ולמחלות שונות. עם זאת, כאשר הוחזרו לסביבה צעירה ובריאה, חלק מהנזק התהפך - רמז לתקווה כי בעתיד ניתן יהיה לשקם תאים מזדקנים.

פרופ' ג'יימיסון הדגישה כי מדובר בידע חיוני בעידן שבו טיסות מסחריות לחלל הופכות למציאות: "זהו מידע קריטי כשאנו נכנסים לעידן חדש של מחקר ונסיעות בחלל נמוך". וילמור וויליאמס התאוששו במהירות מפתיעה, לטענתם בזכות תוכנית האימונים הקפדנית של נאס"א שמטרתה למנוע הידרדרות שרירית ועצם בחלל.

המחקר, שפורסם בכתב העת Cell Stem Cell, מספק תובנות חשובות על ההשפעות הביולוגיות של השהייה בחלל ועל הדרכים האפשריות להתמודד עמן. מסקנת החוקרים ברורה: כדי להבטיח את בטיחות הדורות הבאים של האסטרונאוטים, יש להבין את תהליכי ההזדקנות המואצת ולפתח דרכי הגנה שיאפשרו לאנושות להגיע רחוק יותר – ולחזור בריאה.