הפריסה החלה ביוני כתגובה להפגנות נגד פשיטות הגירה באזור לוס אנג'לס, ומאז צומצמה משמעותית. השופט קבע כי פריסת הכוחות חרגה בבירור מהחוק הפדרלי, האוסר על שימוש בצבא לאכיפת חוק פנימית.
ניצחון למושל קליפורניה
ההחלטה מהווה ניצחון למושל קליפורניה גווין ניוסום, שנחשב מועמד אפשרי לנשיאות, אשר הגיש את התביעה נגד טראמפ. משרד המשפטים, שהגן על הממשל, צפוי לערער לבית המשפט לערעורים במעגל התשיעי – שם ייתכן שיזכה ליחס נוח יותר.
פסק הדין מצטרף לסדרת קרבות משפטיים שבהם נתקל הממשל סביב טענות לסמכויות חירום נרחבות: החל בגירוש ללא הליך הוגן, דרך הטלת מכסים שנויים במחלוקת ועד ביטול תקנות אנרגיה – הכול תוך הסתמכות על סמכויות חירום צבאיות.
פריסה שנויה במחלוקת
ההחלטה נבעה מפריסתם של כ־4,000 חיילי משמר לאומי של קליפורניה ו־700 חיילי מארינס בלוס אנג'לס, בעקבות הפגנות על פשיטות ההגירה. בצו שהוציא טראמפ ב־7 ביוני, בניגוד להתנגדות ניוסום, טען כי מדובר ב"הפגנות אלימות" שהפכו ל"מרד" וכי הצבא נדרש כדי "להגן זמנית" על סוכנים פדרליים ורכוש ממשלתי.
גורמי עירייה בלוס אנג'לס טענו כי המשטרה המקומית הצליחה לשלוט במצב וכי ההפגנות הוגבלו למספר רחובות סמוכים למבני ממשל. לדבריהם, הבית הלבן החריף שלא לצורך את המתח כאשר שלח סוכני הגירה רעולי פנים וחמושים למקומות עבודה בעיר שבה כשליש מהאוכלוסייה הם מהגרים.
השופט ברייר הדגיש כי השאלה האמיתית היא גבולות סמכותו של הנשיא: האם ניתן לאפשר לבית הלבן להשתמש בצבא בכל תפקיד פדרלי שהוא? לדבריו, במצב רגיל שוטרים מקומיים מגינים על עובדי ציבור, ולכן יש לדרוש הוכחת איום ממשי לפני שפריסת הצבא תאושר.
החוק והמחלוקת המשפטית
חוק פוסה קומיטטוס מהמאה ה־19 אוסר בדרך כלל על שימוש בצבא לאכיפת חוק אזרחי, פרט למקרי מרד. טראמפ לא הפעיל את "חוק המרד", אלא טען כי סעיף 10 לחוק הפדרלי מאפשר לו להשתלט על יחידות המשמר הלאומי לצורך אכיפת חוק פדרלי.
הממשל טען כי החיילים נדרשים בקליפורניה כדי לאפשר לסוכנים פדרליים לבצע את עבודתם, מאחר שהמפגינים שיבשו את פעולותיהם. ניוסום ערער על כך, והשופט ברייר – שמונה בזמנו על ידי הנשיא ביל קלינטון – הקפיא את הצו באופן זמני ביוני.
הקרבות בבתי המשפט
פאנל של שלושה שופטים בבית המשפט לערעורים במעגל התשיעי – שניים מהם מינויים של טראמפ ואחד של הנשיא ג'ו ביידן – קבע כי ההפגנות היו אלימות די הצורך כדי לאפשר לנשיא להציג הצדקה משפטית לפריסה. עם זאת, הם ציינו כי הפריסה תישאר כפופה לביקורת שיפוטית.
פעילות מעבר להגנה
עד אמצע יוני דעכו רוב ההפגנות בלוס אנג'לס, אך הממשל לא שחרר את הכוחות. במקום זאת, הוצבו החיילים במחנות סמוך ללונג ביץ' ושולבו בפעולות אכיפה: פשיטות הגירה, צווי חיפוש ומעצרים.
במהלך דיון משפטי באוגוסט הציגו עורכי הדין של קליפורניה תמונות שבהן נראים חיילי משמר לאומי חמושים מבצעים בפועל עבודת משטרה: יצירת מעגלי אבטחה סביב חוות קנאביס, חסימת מפגינים והחזקת אזרחים לזמן קצר.
עדות חשובה
סוכן שטח של אייס בלוס אנג'לס העיד כי במהלך החודש הראשון לפריסה, 75% מהפעולות כללו חיילים פדרליים. מייג'ור־גנרל סקוט שרמן, ותיק בן 33 שנות שירות, טען כי החיילים נזהרו לא לחצות את הקו בין אבטחה לאכיפת חוק.
לדבריו, במבצע שכונה "אקסקליבר", ביקש הממשל להציב חיילים וציוד צבאי בפארק מקארתור ביום האב – אך הוא סירב מחשש ל"הצגת נוכחות" צבאית בלתי ראויה בלב שכונת מהגרים ענייה.
השאלה המרכזית
השופט ברייר הדגיש כי השאלה האמיתית היא גבולות סמכותו של הנשיא: האם ניתן לאפשר לבית הלבן להשתמש בצבא בכל תפקיד פדרלי שהוא? לדבריו, במצב רגיל שוטרים מקומיים מגינים על עובדי ציבור, ולכן יש לדרוש הוכחת איום ממשי לפני שפריסת הצבא תאושר.
"איפה הגבולות?" שאל השופט שוב ושוב – שאלה שעומדת במרכז הוויכוח הלאומי על היקף סמכויותיו של הנשיא בארצות הברית.