טראמפ עוקף את הקונגרס וחותך 4.9 מיליארד דולר בסיוע חוץ

ממשל טראמפ הצית קרב חוקתי עז בגבעת הקפיטול כאשר ניסה לקצץ באופן חד-צדדי 4.9 מיליארד דולר בסיוע חוץ – ללא אישור הקונגרס – תוך שימוש בתמרון תקציבי נדיר. מבקרים טוענים כי המהלך מפר את החוק הפדרלי ומאיים על המשא ומתן הדו-מפלגתי בנוגע למימון הממשל.

הנשיא טראמפ הודיע על כוונתו להשיב כספים ממשרד החוץ, מתוכניות סיוע בינלאומיות ומהסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) באמצעות מה שהבית הלבן מכנה "ביטול כיס", מכוח חוק בקרת העיכוב התקציבי. המהלך השנוי במחלוקת מגיע חודש בלבד לפני המועד האחרון – 30 בספטמבר – למנוע סגירת ממשל, ומעלה את רמת הסיכון במציאות התקציבית המתוחה ממילא.

מסלול התנגשות חוקתי
האסטרטגיה בוחנת את גבולות הכוח הביצועי ואת ההבנה המסורתית של סמכות ההקצבות הקונגרסית. לפי חוק בקרת העיכוב התקציבי, רשאי הבית הלבן להשהות הוצאות למשך 45 ימים, ובמהלכם לבקש מהקונגרס לאשר ביטול קבוע של כספים. ואולם ראש התקציב של הבית הלבן, רס ווט, מנסה לעקוף את התהליך באמצעות הגשת בקשות ביטול כה מאוחרות בשנת הכספים, עד שסמכות ההוצאה תפוג ב-30 בספטמבר – מה שלכאורה יבטל את הכספים באופן אוטומטי.

טקטיקת "ביטול הכיס" הזו עוררה ביקורת דו־מפלגתית חריפה. הסנאטורית סוזן קולינס ממיין, הרפובליקנית הבכירה בוועדת ההקצבות, כינתה את המהלך "הפרה ברורה של החוק" וניסיון לעקוף את הקונגרס לחלוטין. מנהיג המיעוט בסנאט, צ'אק שומר, האשים את טראמפ בביצוע "תחבולה בלתי חוקית לעקוף את הקונגרס כליל".

מחלוקת משפטית ותקדים
חוקיותם של ביטולי כיס נותרה שנויה במחלוקת חריפה. משרד המבקר הפדרלי קבע לראשונה ב-1975 כי תמרונים כאלה אפשריים, אך חזר בו ב-2018 וקבע כי החלטות הקונגרס ובית המשפט סגרו למעשה את הפרצה. כיום טוען המשרד כי "ביטולי כיס אינם חוקיים", אף שהוא בוחן את ההצעה הנוכחית.

 

הקיצוצים המוצעים מכוונים בעיקר למימון האומות המאוחדות (או"ם) וארגונים קשורים, שלדברי הממשל "אינם תומכים במדיניות או בסדרי העדיפויות האמריקניים ואף פועלים בניגוד לאינטרסים של ארצות הברית". החבילה כוללת קיצוץ של יותר מחצי מיליארד דולר מתוכניות האו"ם, וכן מאות מיליוני דולרים נוספים ממשימות שמירת שלום, לרבות תמיכה בפעילות בסומליה ובתוכניות פיתוח ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה

 

משרד הניהול והתקציב טוען שקיים תקדים – ביטול כיס שביצע הנשיא דאז ג'ימי קרטר ב-1977, במסגרתו בוטלו למעלה מ-20 מיליון דולר במימון. ואולם ממשל טראמפ מתמודד עם עשרות תביעות נגד ניסיונותיו להקפיא הוצאות, והנושא צפוי להגיע בסופו של דבר לבית המשפט העליון.

ווט טוען זה מכבר כי הקצבות הקונגרס מייצגות תקרות הוצאה ולא הוצאות חובה, ואף כי חוק בקרת העיכוב התקציבי עצמו מפר את החוקה בכך שהוא מגביל את סמכות הנשיא בכל הנוגע להוצאות.

מיקוד בתוכניות בינלאומיות
הקיצוצים המוצעים מכוונים בעיקר למימון האומות המאוחדות (או"ם) וארגונים קשורים, שלדברי הממשל "אינם תומכים במדיניות או בסדרי העדיפויות האמריקניים ואף פועלים בניגוד לאינטרסים של ארצות הברית". החבילה כוללת קיצוץ של יותר מחצי מיליארד דולר מתוכניות האו"ם, וכן מאות מיליוני דולרים נוספים ממשימות שמירת שלום, לרבות תמיכה בפעילות בסומליה ובתוכניות פיתוח ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה.

בכירים בתחום הסיוע ההומניטרי ביקרו בחריפות את ההפחתות. ניקול ווידרשיים, סגנית מנהלת וושינגטון של ארגון Human Rights Watch ופקידת USAID לשעבר, כינתה את המהלך "קצר ראייה מאוד", ותהתה כיצד קיצוץ בסיוע לאזורי סכסוך משרת את האינטרסים הביטחוניים של אמריקה.

השלכות פוליטיות
העיתוי של הודעת טראמפ מסבך עוד יותר את המשא ומתן העדין ממילא על מימון הממשל. דמוקרטים הזהירו שכל קיצוץ חד־צדדי יערער את השיחות הדו־מפלגתיות ההכרחיות למניעת סגירת ממשל. לנוכח הצורך ברוב של 60 קולות בסנאט לאישור הצעות חוק תקציביות, ובשליטת רפובליקנים מצומצמת, נותר שיתוף פעולה דמוקרטי חיוני להמשך תפקוד הממשלה.

גם חלק מהרפובליקנים הביעו דאגה מהיקף המהלך. חבר הקונגרס סטיב וומאק מארקנסו אמר כי מדובר בצעד ש"מותח את הרוח" של חוק בקרת העיכוב התקציבי, והדגיש שיעלה את הנושא בפני הנהגת בית הנבחרים כדי לקבוע "בקרות על כמה ועד כמה ניתן להשתמש בביטולי כיס".

בנייה על הצלחה קודמת
המהלך הנוכחי נשען על הצלחות עבר של ממשל טראמפ. ביולי, אישר הקונגרס בשליטה רפובליקנית קיצוצים של 9 מיליארד דולר בסיוע חוץ ובשידורים ציבוריים – הפחתות ההוצאה הראשונות מסוגן ביותר מ-25 שנה. בבית הלבן אותתו כי בכוונתם להמשיך בהפחתות נוספות – עם או בלי אישור הקונגרס.

עימות עם הימור גבוה
עם התקרב המועד האחרון ב-30 בספטמבר, הקרב החוקתי והפוליטי על סמכות ההוצאה צפוי להתעצם. הפרשנות האגרסיבית של הממשל לכוח הביצועי מתנגשת עם אתגרים משפטיים, עם התנגדות דו־מפלגתית בקונגרס ועם המציאות המעשית שלפיה מימון הממשל דורש שיתוף פעולה חקיקתי.

התוצאה עשויה לקבוע תקדימים חשובים ליחסי ממשל–קונגרס ולעצב מחדש את הדרך שבה ממשלים עתידיים יתייחסו להוצאות פדרליות. לנוכח שווקים דרוכים ופעולות ממשלתיות התלויות על הכף, עימות חוקתי זה עלול להפוך לאחד המבחנים המשמעותיים ביותר של כוח מוסדי בזיכרון הפוליטי האחרון.