ההחלטה הזעזעה את יוצרי הסרט ועוררה סערה בקהילת הקולנוע הבינלאומית. הבמאי הקנדי בארי אבריץ' וצוותו גינו בחריפות את ההחלטה וטענו כי הפסטיבל "בגד במשימתו וצינזר את עצמו על ידי סירוב לסרט הזה."
האירוניה ברורה
האירוניה ברורה: אתר האינטרנט של פסטיבל טורונטו מציין במפורש כי המשימה שלו היא "להגן על מצוינות אמנותית וחופש אמנותי." עם זאת, בפועל, הפסטיבל פעל בדיוק הפוך למשימתו המוצהרת.
הסרט מספר את סיפורו של אלוף במיל' נועם תיבון, חייל לשעבר ביחידת הצנחנים וקצין בכיר בצה"ל, שיצא להציל את משפחתו ואחרים במהלך המתקפה הקטלנית של חמאס שבה נהרגו 1,200 איש ונחטפו 251 בני אדם. הסרט כולל סרטונים נרחבים שצולמו על ידי המחבלים עצמם בפסטיבל נובה ובקהילות הסמוכות.
"אין בעיה משפטית"
טליה האריס רם, המפיקה ראשית של הסרט, דחתה בחריפות את הנימוקים של הפסטיבל. "הנושא של זכויות יוצרים הוא משהו שאני עובדת איתו באופן קבוע", אמרה. "אין שום בעיה משפטית בהצגת הקטעים האלה, שכבר שודרו בשידור חי ב-7 באוקטובר. מבחינת קניין רוחני, הם בבירור נמצאים בנחלת הכלל."
הפוסט גם למד כי הסרט היה מבוטח בביטוח שהגן גם על יוצריו וגם על הפסטיבל מפני תביעות משפטיות אפשריות. זאת אומרת, אפילו אם הייתה בעיה משפטית כלשהי - ולא הייתה - הפסטיבל היה מוגן מפניה.
מקורות שדיברו עם מגזין "דדליין" טענו כי הפסטיבל הסיר את הסרט מחשש שמחאות פוטנציאליות נגד ישראל יתפתחו במרכז טורונטו הצפוף. חלקו התחתון של הודעת הפסטיבל מרמז על כך, כשהוא מציין "איום פוטנציאלי של הפרעה משמעותית" בגלל סרט דוקומנטרי העוסק ב"נושא רגיש ביותר"
חשש ממחאות
מקורות שדיברו עם מגזין "דדליין" טענו כי הפסטיבל הסיר את הסרט מחשש שמחאות פוטנציאליות נגד ישראל יתפתחו במרכז טורונטו הצפוף. חלקו התחתון של הודעת הפסטיבל מרמז על כך, כשהוא מציין "איום פוטנציאלי של הפרעה משמעותית" בגלל סרט דוקומנטרי העוסק ב"נושא רגיש ביותר."
הפסטיבל לא השיב לבקשת תגובה.
ניסיונות להיענות לדרישות
יוצרי "הדרך שבינינו" אמרו שניסו לעמוד בדרישות הפסטיבל. למשל, הפסטיבל ביקש מהיוצרים לשנות את כותרת הסרט מ"מהאין" ל"הדרך שבינינו". הם נעתרו לבקשה. למרות זאת, ההזמנה שלהם נמשכה בחזרה ביום שני.
מקורות אמרו כי לאחר התגובות הנוקבות כתוצאה מהסרת הסרט, הנהלת הפסטיבל תכננה פגישה כדי לדון בנושא.
"אנחנו מספרי סיפורים"
צוות "הדרך שבינינו" הדגיש שהם רק מתארים את סיפורו של אדם - אדם שגם הוצג בתוכנית "60 דקות" הנחשבת. "איננו יוצרי קולנוע פוליטיים, ואיננו פעילים; אנחנו מספרי סיפורים", אמרו בהודעתם. "אנחנו נשארים מתריסים, נשחרר את הסרט, ואנחנו מזמינים קהלים, רשתות שידור וחברות הזרמה להחליט בעצמם, ברגע שהם יראו אותו."
דילליין דיווח כי מפיקי הסרט הדוקומנטרי התבקשו על ידי מנכ"ל TIFF, קמרון בייילי, לפרוש מרצונם, אך הם סירבו.
"האמת לא ניתנת למחיקה"
נועם תיבון, נושא הסרט, גינה את הביטול. "הטענה של הנהלת הפסטיבל שהסרט לא יכול להיות מוקרן כי 'רשות לשימוש' בתיעוד של מחבלי הנוחבה לא הושגה היא אבסורדית ומוזרה, ומהווה פגיעה נוספת בקורבנות", אמר.
"המסר שלי להנהלת הפסטיבל: האמת לא ניתנת למחיקה. הזוועות שביצע חמאס לא ניתנות למחיקה או להכחשה."
השלכות רחבות
המקרה מעלה שאלות חשובות על חופש הביטוי, תפקידו של הקולנוע הדוקומנטרי בתיעוד אירועים היסטוריים, והלחץ הפוליטי על מוסדות תרבות. כשפסטיבל קולנוע מוביל מסרב להציג דוקומנטרי על פיגוע טרור מתועד היטב, זה מעלה חששות לגבי הצנזורה העצמית והכניעה ללחצים פוליטיים בעולם התרבות.
יוצרי הסרט הבהירו כי הם לא יוותרו. הם מתכוונים לשחרר את הסרט בכל מקום אחר, ומזמינים את הציבור לשפוט בעצמו את המקרה האמיתי שהם מתעדים. בסופו של דבר, האמת תמיד מוצאת את דרכה החוצה - גם בלי אישור מחמאס.