ראש הממשלה בנימין נתניהו איים השבוע לתבוע את העיתון הניו יורק טיימס על רקע כיסויו של המצב ההומניטרי ברצועת עזה, וטען כי מדובר ב"השמצה ברורה" של ישראל.

"צריך לתבוע את הניו יורק טיימס", אמר נתניהו לערוץ פוקס ניוז ביום חמישי. "אני בעצם בוחן אם מדינה יכולה לתבוע את הניו יורק טיימס... אני חושב שזו השמצה כה ברורה".

זעמו של נתניהו נובע מכתבה שפורסמה ב-24 ביולי בטיימס על רעב בעזה, שכללה תמונת עמוד ראשון בולטת של ילד בן 18 חודשים כחוש, מוחמד זכריה אל-מוטוואק.

הכתבה השנויה במחלוקת

נתניהו תיאר את ההצגה המקורית כניסיון מכוון להכפיש את ישראל על ידי רמיזה שהיא מרעיבה את אוכלוסיית עזה. אמו של הילד צוטטה כאמרת שהוא "נולד בריא" לפני שסבל מתת-תזונה חמורה.

דיווח מאוחר יותר נחשף כי מוחמד סובל משיתוק מוחין וסיבוכים הקשורים להפרעה גנטית - פרטים שהיו נעדרים מהכתבה המקורית ומהכותרת.

העיתון ספג ביקורת על כך שהוליך שולל קוראים לחשוב שמצבו של הילד היה תוצאה של מדיניות ישראלית. הטיימס עדכן את הכתבה ב-30 ביולי עם הערת עורך שהבהירה את ההיסטוריה הרפואית של הילד והסירה את טענת האם שהוא נולד בריא.

נתניהו תיאר את ההצגה המקורית כניסיון מכוון להכפיש את ישראל על ידי רמיזה שהיא מרעיבה את אוכלוסיית עזה. אמו של הילד צוטטה כאמרת שהוא "נולד בריא" לפני שסבל מתת-תזונה חמורה. דיווח מאוחר יותר חשף כי מוחמד סובל משיתוק מוחין וסיבוכים הקשורים להפרעה גנטית - פרטים שהיו נעדרים מהכתבה המקורית ומהכותרת.

הביקורת על התיקון

התיקון נקבר עמוק בעיתון, "בגודל של בול דואר", אמר נתניהו, וטען שהוא לא הצליח לתקן את הנזק שנגרם מהכיסוי הראשוני.

המחלוקת הפכה לנקודת התלקחות בוויכוח הרחב יותר על איך המלחמה בעזה מוצגת בינלאומית.

"ישראל מוצגת כאילו אנחנו מפעילים קמפיין של הרעבה בעזה", אמר נתניהו. "איזה שקר חצוף. אין מדיניות של הרעבה בעזה, ואין הרעבה בעזה".

הוא אמר שישראל אפשרה כניסת סיוע הומניטרי לשטח "לאורך כל המלחמה" ושהמחסור נגרם מחמאס שגונב או מסיט אספקה.

תגובת הטיימס

הטיימס הגן על עבודתו, ואמר שהערת העורך שיקפה מידע חדש שהתגלה לאחר הפרסום וכי דיווח הליבה על המשבר ההומניטרי בעזה נותר מדויק.

"ילדים בעזה סובלים מתת-תזונה ורעבים, כפי שכתבי הניו יורק טיימס ואחרים תיעדו", אמר דובר העיתון.

הוא גם דחף בחזרה על ביקורתו של המנהיג הישראלי על צירוף הכתבה שלו.

"מר נתניהו מתכוון לעדכון שעשינו לכתבה על איך משבר המזון משפיע על האוכלוסייה האזרחית", אמר הנציג בהצהרה. "לאחר הפרסום, למדנו שילד שהוצג בכתבה - בנוסף להיותו סובל מתת-תזונה חמורה - גם היו לו בעיות בריאות קיימות. המידע הנוסף הזה נתן לקוראים הבנה גדולה יותר של מצבו".

ביקורת על איומי נתניהו

נציג הטיימס תקף את "ניסיונותיו של נתניהו לאיים על תקשורת עצמאית המספקת מידע חיוני ואחריותיות לציבור", ואמר שזה "לצערנו ספר משחק נפוץ יותר ויותר".

המחלוקת מגיעה בזמן שסוכנויות סיוע והאו"ם ממשיכות לדווח על רעב ותת-תזונה נרחבים בעזה. קבוצות סיוע מתארות מחסור קטסטרופי במזון, מים נקיים ותרופות, תנאים שלדבריהם מחריפים ככל שהמלחמה נמשכת.

ישראל מאשימה את חמאס בהחרפת המצב על ידי תפיסת משלוחים, בעוד מבקריה מצביעים על הגבלות ישראליות ופעולות צבאיות כסיבה העיקרית.

תמיכה וביקורת

קבוצות פרו-ישראליות וכמה מחברי הקונגרס גיבו את הביקורת של נתניהו, והאשימו את הטיימס בהטיה ובדחיפת נרטיב שמציג שלא בצדק את ישראל כאחראית לרעב מעשה ידי אדם.

תומכי העיתון טוענים שהתקפות כאלה מכוונות להפחיד עיתונאים ולהרתיע כיסוי ביקורתי של המדיניות הישראלית.

תקדים משפטי

אם נתניהו ימשיך באיום לנקוט בפעולה משפטית נגד הטיימס, זה לא יהיה הפעם הראשונה שמנהיג ישראלי לוקח לבית המשפט כלי תקשורת אמריקאי.

ב-1983, אריאל שרון, שהיה שר ביטחון במהלך הפלישה הישראלית ללבנון ב-1982, הגיש תביעת לשון הרע נגד מגזין TIME.

המקרה הזה סב סביב פסקה שרמזה ששרון עודד מנהיגי מיליציה נוצרים לבנוניים לחפש נקמה זמן קצר לפני הטבח בסברה ושתילא ב-1982, בו נהרגו מאות פליטים פלסטינים.

שרון התעקש שהטענה הייתה שקרית ומשמיצה. מושבעים הגיעו למסקנה שהפסקה השנויה במחלוקת הייתה משמיצה ושקרית אבל גם מצאו ש-TIME לא פעל עם "זדון ממש", הסטנדרט המשפטי שדמויות ציבור צריכות לעמוד בו כדי לגבות פיצויים בארצות הברית.

שרון לא קיבל פרס כספי, ו-TIME נמנע מאחריות כספית, למרות שחבר המושבעים הסכים שהדיווח פגע במוניטין שלו והיה לא נכון.

המשמעות הרחבה

המקרה הנוכחי מעלה שאלות חשובות על היחסים בין ישראל לתקשורת הבינלאומית, במיוחד בהקשר של כיסוי המלחמה בעזה. האיומים של נתניהו מגיעים על רקע מתיחות גוברת בין ממשלתו לבין כלי תקשורת המבקרים את התנהלותה במלחמה.

השאלה האם מדינה יכולה לתבוע עיתון זר על כיסוי עיתונאי היא מורכבת ומעלה דילמות משפטיות וחוקתיות. כזכור, התיקון הראשון לחוקה האמריקאית מגן על חופש העיתונות, אבל תביעות לשון הרע נגד דמויות ציבור דורשות הוכחת "זדון ממש" - רף גבוה מאוד.