האירוע הטרגי התרחש באפריל 2019, כאשר ג'ורג' מקגי נהג ברכב טסלה מודל S משנת 2019 המצויד במערכת אוטופיילוט במהירות של כ-100 קמ"ש. הרכב פגע ברכב שברולט טאהו שעמד חונה בשולי הכביש, כאשר שני אנשים עמדו לידו - נאיבל בנבידס לאון ובן זוגה לשעבר דילון אנגולו.
בנבידס לאון, שהייתה בת 25 בעת האירוע, נהרגה במקום. אנגולו נפצע קשות ועדיין סובל מפציעות לכל החיים שהשפיעו על איכות חייו באופן דרמטי. המשפחות הגישו תביעה נזיקית נגד טסלה, בטענה שמערכת האוטופיילוט פעלה בצורה לקויה ושהחברה לא הגבילה את השימוש במערכת לכבישים מהירים בלבד, כפי שנועדה.
חבר המושבעים במיאמי קבע כי טסלה אחראית ל-33% מהנזק שנגרם, בעוד הנהג ג'ורג' מקגי נושא באחריות של 67%. המושבעים חייבו את טסלה לשלם 42.6 מיליון דולר בפיצויים ו-200 מיליון דולר נוספים כפיצויים עונשיים, בסך הכל 242.6 מיליון דולר.
"הפסק דין הזה מייצג צדק למותה הטרגי של נאיבל ולפציעות לכל החיים של דילון", אמר ברט שרייבר, עורך הדין של התובעים. הוא הוסיף כי "טסלה עיצבה את האוטופיילוט רק לכבישים מהירים מבוקרי גישה, אך בחרה במכוון לא להגביל נהגים מלהשתמש בו במקומות אחרים, בזמן שאילון מאסק אמר לעולם שהאוטופיילוט נוהג טוב יותר מבני אדם".
ההחלטה עלולה לדרוש מחברות הרכב לשקול מחדש את אופן הפיתוח, השיווק והטמעה של טכנולוגיות נהיגה אוטונומית. יתכן שיידרשו הגבלות טכניות חמורות יותר על השימוש במערכות, או שיידרש תיעוד ברור יותר של המגבלות והסכנות.
טסלה הודיעה כי תעתור על פסק הדין ומכחישה כל אחריות לתאונה. החברה טוענת כי לפי חישוביה, פיצויים עונשיים מוגבלים לפי חוק למקסימום של פי שלושה מהפיצויים הרגילים, כך שהאחריות המקסימלית שלה עמדה להיות 170 מיליון דולר ולא 242 מיליון כפי שפסק חבר המושבעים.
"אנו מתכוונים לערער בהתחשב בטעויות המשפטיות המהותיות ואי הסדירויות במשפט", הודיעה טסלה. "כדי להיות ברורים, אף רכב ב-2019, ואף אחד היום, לא היה מונע את ההתרסקות הזו. זה אף פעם לא היה קשור לאוטופיילוט; זה היה פיקציה שהמציאו עורכי דין של התובעים בהאשמת הרכב כשהנהג - מהיום הראשון - הודה וקיבל אחריות".
המקרה מעלה שאלות מהותיות על האחריות המשפטית של חברות שמפתחות טכנולוגיות נהיגה אוטונומית. זוהי הפעם הראשונה שתיק כזה מגיע למשפט מלא נגד טסלה - תיקים קודמים הסתיימו בפשרות או בביטול לפני המשפט.
החברה, שהשיקה לאחרונה את שירות הרובוטקסי שלה, נתונה לביקורת גוברת על שיטות השיווק שלה של מערכת האוטופיילוט. מבקרים טוענים שהחברה מציגה את המערכת כבטוחה יותר ממה שהיא בפועל, ושהיא לא מספקת הוראות שימוש ברורות מספיק לנהגים.
לפסק הדין עלול להיות השלכות רחבות על כל התעשייה של רכבים אוטונומיים. חברות רכב רבות פיתחו או מפתחות מערכות דומות, והן עוקבות בדאגה אחר התפתחויות משפטיות שעלולות להשפיע על האחריות שלהן.
ההחלטה עלולה לדרוש מחברות הרכב לשקול מחדש את אופן הפיתוח, השיווק והטמעה של טכנולוגיות נהיגה אוטונומית. יתכן שיידרשו הגבלות טכניות חמורות יותר על השימוש במערכות, או שיידרש תיעוד ברור יותר של המגבלות והסכנות.
עבור צרכנים שמתלבטים אם לרכוש רכבים עם יכולות נהיגה אוטונומיות, פסק הדין מספק נקודת מבט חדשה. מחד, הוא מבהיר שגם חברות הרכב נושאות באחריות למקרה של תקלות, מה שיכול לחזק את זכויות הצרכנים. מאידך, הוא מדגיש שהטכנולוגיה עדיין לא מושלמת ושנהגים חייבים להישאר ערניים.
המקרה גם מעלה את החשיבות של הבנת המגבלות של מערכות עזר לנהיגה. רכבים עם אוטופיילוט או מערכות דומות אינם רכבים אוטונומיים לחלוטין, והנהגים נדרשים להישאר מעורבים ומוכנים להתערב בכל רגע.
פסק הדין במיאמי מייצג נקודת מפנה פוטנציאלית בפיתוח הרכבים האוטונומיים. הוא עלול לגרום לחברות להיות זהירות יותר בטענות השיווק שלהן ולהשקיע יותר במערכות בטיחות ובהגבלות טכניות.
המקרה ימשיך להיות נקודת ייחוס חשובה כאשר בתי משפט נוספים יתמודדו עם תיקים דומים, ויכול להוביל לשינויים רגולטוריים שיקבעו את עתיד הטכנולוגיה הזו.