המצב היה כה חמור עד שהפנטגון שקל תוכנית חירום להעביר טילי יירוט שנרכשו עבור סעודיה למערכות הפועלות בישראל. הדיונים היו רגישים במיוחד, שכן הממלכה הסעודית הייתה גם היא בסיכון במהלך הסכסוך, וערים ומתקני הנפט שלה נחשבו למטרות פוטנציאליות.
למפתיע, לא רק מערכות ה-THAAD נתקלו בבעיות. ארצות הברית "עברה" כמויות גדולות של טילי יירוט ימיים, וישראל מיהרה לרוקן את המאגרים של המערכות שלה. למרות המאמצים המשולבים, עשרות טילים איראניים עדיין הצליחו לחדור.
בעוד שגורמים ישראלים ציינו את המערכות האמריקאיות שאחראיות להצלת אלפי חיים, המלחמה חשפה פער מדאיג במלאי האמריקאי. ארצות הברית גם גילתה חוסר יעילות בדרך שבה היא ירתה את מערכות הנ"ט שלה, וכעת בוחנת בקפידה את הביצועים של חלק מהיירוטים.
כל מערכת THAAD (Terminal High Altitude Area Defense) יכולה להחזיק 48 יירוטים בין שישה משגרים, וזקוקה לכ-100 חיילים אמריקאים לטעינה מחדש, ניתוח נתונים, תחזוקה וירי יירוטים מסביב לשעון. "ככל הידוע לי, ארצות הברית מעולם לא פרסה שני THAAD במדינה אחת", אמר דן שפירו, שהוביל את מדיניות המזרח התיכון בפנטגון בממשל ביידן.
כל יירוט THAAD עולה כ-13 מיליון דולר, על פי מסמכי תקציב, והפנטגון רכש כ-650 מאז 2010. גורמים מבקשים לרכוש 37 בשנת הכספים הבאה. לוקהיד מרטין, היצרנית של המערכות, אומרת שהיא יכולה לייצר כ-100 יירוטים השנה ועובדת עם הממשלה על אפשרויות להגדיל את הייצור להזמנות חדשות.
על פי וס רומבו, חוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים שחוקר רכש טילים ופרטי תקציב של הפנטגון, צפוי לקחת יותר משנה ולעלות בין 1.5 ל-2 מיליארד דולר לחדש את יירוטי ה-THAAD שנורו במהלך מלחמת 12 הימים.
הפריסה למזרח התיכון הלחיצה את המוכנות האמריקאית וסימנה צורך גובר לא רק ביירוטים, אלא גם במשגרים נוספים. קציני צבא אומרים שבעולם מושלם, שני THAAD צריכים להיות בארצות הברית עבור כל אחד שפרוס.
כל יירוט THAAD עולה כ-13 מיליון דולר, על פי מסמכי תקציב, והפנטגון רכש כ-650 מאז 2010. גורמים מבקשים לרכוש 37 בשנת הכספים הבאה. לוקהיד מרטין, היצרנית של המערכות, אומרת שהיא יכולה לייצר כ-100 יירוטים השנה ועובדת עם הממשלה על אפשרויות להגדיל את הייצור להזמנות חדשות
כשהמלחמה התקדמה והמטחים האיראניים נמשכו, ארצות הברית מיהרה משחתות חיל הים המצוידות לירות טילים בליסטיים לכיוון ישראל, ושלחה שבע לים התיכון המזרחי והים האדום. הספינות הללו עברו יירוטים בקצב מדהים, כך אמר אדמירל ג'יימס קילבי, מפעל ראש המטה הימי, בגבעת הקפיטול ביוני. במהלך מלחמת 12 הימים, הספינות ירו כ-80 SM-3 על איומים איראניים.
SM-3, המיוצרים על ידי קבלן הביטחון RTX, עולים בין 8 ל-25 מיליון דולר בהתאם לגרסה. יש גם חששות בפנטגון שה-SM-3, שנעשה בהם שימוש קרבי לראשונה בשנה שעברה גם הוא לנטרל התקפה איראנית, לא השמידו כמה מטרות כפי שצפוי.
שני קציני חיל הים שפעלו במזרח התיכון אמרו שמלחים כנראה נאבקו עם "דה-קונפליקציה", כי ארצות הברית וישראל מסתמכות במידה רבה על תקשורת קולית כדי לברר אילו מערכות יפילו אילו טילים. בערפל המלחמה, ייתכן שכמה ספינות ירו על אותם איומים.
יחד עם עשרות ראשי נפץ, מפעילים יכולים גם לראות פסולת, פיתיונות ומאיצי רקטות עפים באוויר. בעוד המלחים מאומנים לקלוט את ההבדלים, המרחב האווירי במלחמה היה כה רווי שהם אולי התקשו לזהות את המטרה הנכונה.
בנוסף לאתגרים שמציבים הכמויות הכבדות של טילים תוקפים, ספינות אמריקאיות נאלצו לפנות לנמל בים התיכון או בים האדום לאחר ירי כל היירוטים שלהן, כי לחיל הים עדיין אין דרך אמינה לטעון מחדש בים.
הבעיה הגדולה ביותר היא עדיין כמות. טום קאראקו, מנהל פרויקט הגנת הטילים במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, אמר שהמלחמה ואפשרות לסכסוכים אחרים הראו שארצות הברית זקוקה למספרים עצומים של יירוטים נוספים.
"הדאגה השנייה היא שהאיראנים הולכים לעשות את זה שוב", הוא אמר. "ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות את זה שוב". מתכנני הפנטגון אומרים שההגנה הטילית של אמריקה - שתוכננה להגן על חיילים ונכסים אמריקאיים מהתקפות ממוקדות של רוסיה, סין או צפון קוריאה - אינה מספקת לעולם שבו טילים בליסטיים זולים וברי מספר הפכו לנשק האווירי המועדף.
סגן אדמירל בראד קופר, שבקרוב יעמוד בראש הפיקוד המרכזי האמריקאי האחראי לפעולות צבאיות אמריקאיות במזרח התיכון, אמר לקונגרס ביוני שגורמים צריכים לנוע בתחושת דחיפות. "אני מודאג מכל דבר, אבל אחת הדאגות תהיה תחמושת ועומק מגזין".
החשיפה המדאיגה מראה שלמרות ההשקעות העצומות בטכנולוגיית הגנה, ארצות הברית וישראל עדיין רחוקות מלהיות מוכנות להתמודד עם המציאות החדשה של מלחמת טילים מסיבית.