מוזיאון הדינוזאורים גילה במקרה מאובני דינוזאור בני 67.5 מיליון שנה מתחת לחניון שלו

מוזיאון הטבע והמדע של דנבר, שבדרך כלל שולח את חוקריו לצפון דקוטה או לאנטארקטיקה בחיפוש אחר מאובנים לחקר ולתצוגה, גילה השבוע שהוא יכול היה להישאר בבית. המוזיאון הכריז ביום שלישי שגילה עצמות דינוזאורים מאובנות בחניון שלו בינואר, במהלך קידוח בורות ניסיון עבור פרויקט אנרגיה גיאותרמית.

מדענים במוזיאון ידעו שהם יקדחו עמוק כמעט 1,000 רגל לתוך סלע עתיק שמתוארך לפני למעלה מ-65 מיליון שנה לתקופה הקרטיקית המאוחרת, ולכן החליטו לנצל את ההזדמנות כדי לחלץ דגימות סלע לחקר.

סלע אחד שמצאו נראה שונה - חיוור, ספוגי ושביר, קצת יותר קטן מפחית מרק. הוא משך את תשומת לבו של החוקר בוב ריינולדס, שמיהר להתקשר לעמיתיו.

"בוב התקשר אלי ואמר, 'אני חושב שמצאנו דינוזאור'", נזכר ג'יימס הגדורן, אוצר הגיאולוגיה במוזיאון.

החוקרים קבעו שהם גילו מספר חלקים של חוליות מדינוזאור אוכל צמחים - המין המדויק לא ידוע - קבור 763 רגל מתחת למוזיאון הטבע והמדע של דנבר. הוא בן כ-67.5 מיליון שנה, המאובן הדינוזאור העתיק והעמוק ביותר שהתגלה בגבולות העיר, אמר המוזיאון.

"הלסת שלי נפלה על הרצפה", אמר הגדורן. "העיניים שלי היו בערך בגודל של צלחות".

 

ג'יימס הגדורן בוחן דגימות סלע המכילות עצמות דינוזאורים  ממגרש החניה במוזיאון הטבע והמדע של דנבר

 

דנבר הייתה זמן רב שטח ציד מאושר לפליאונטולוגים. מספר פרויקטי בנייה בעיר גילו מאובנים לחקר. עובדים מצאו עצמות דינוזאורים בזמן בניית קורס פילד, הבית של קולורדו רוקיז (והקמע שלהם, טריצרטופס).

אבל מוזיאון הטבע והמדע של דנבר מעולם לא חשב לבדוק 700 רגל מתחת לפני השטח של האדמה שלו עד ינואר כאשר, במימון מענק ממלכתי, עובדים קדחו חורים עמוק ליסודות כדי להעריך את ההיתכנות של התקנת מערכת אנרגיה גיאותרמית.

זה היה מזל יוצא דופן שהגליל הצר של האדמה - בקוטר של כ-2.5 אינץ' והמתרחב כ-1,000 רגל מתחת לפני השטח - שהמוזיאון בחר לדגום בסוף הכיל מאובן, אמר הגדורן.

צוות המוזיאון הרכיב בזהירות את שברי המאובן כדי לאשר שמצאו עצמות דינוזאורים. ריינולדס היה "100 אחוז בטוח ברגע שהוא ראה את זה", אמר הגדורן. אבל המוזיאון חיכה עד יולי להכריז על הגילוי, אחרי שמאמר מאת הגדורן, ריינולדס ועמיתיהם על המאובן עבר ביקורת עמיתים.

החוקרים זיהו את צורת המאובן - כמו ערימה של כפתורי פוקר או המבורגר, אמר הגדורן - כסדרה של חוליות, לפי המחקר. העצמות שנחפרו היו מספיקות כדי להצביע שהדינוזאור היה אורניתופוד, קטגוריה של אוכלי עשב בגודל בינוני, אבל החוקרים לא יכלו לקבוע את המין שלו.

האורניתופוד היה מסתובב בבירת קולורדו לפני עשרות מיליוני שנים כאשר העיר הייתה יער טרופי שופע, אמר הגדורן. בקרבת מקום, הרי הרוקי רק התחילו לעלות. הטורפים של הדינוזאור יכלו לכלול את הטירנוזאורוס רקס, שחי בערך באותה תקופה. לצד עצמותיו התאבנו חלקים מצמחים פרהיסטוריים, שיכלו להיות העצים שהוא חי תחתיהם או הארוחה האחרונה שלו.

המחקר של הגדורן וריינולדס מציין שייתכן שפרויקטי קידוח אחרים ברחבי דנבר ואזורים שמסביב יכלו להצטלב עם מאובני דינוזאורים, אבל דגימות סלע נשמרות ומנותחות לעתים רחוקות.

"הגילוי מהסוג הזה הוא תזכורת חשובה לקהילות מקומיות שמדע נעשה ממש מתחת לרגליהם", נאמר במחקר.

עצמות האורניתופוד כעת מוצגות בקומה הראשונה של המוזיאון בתערוכת דינוזאורים גדולה יותר שמובילה בגילוי מזדמן נוסף: מאובן טירנוזאורוס רקס מתבגר שנחפר על ידי משפחה מצפון דקוטה ב-2022.

מאובנים מתגלים לעתים קרובות רק בשברים. אבל נותרת האפשרות המפתה שעוד מהדינוזאור העתיק ביותר של דנבר עדיין יכול להיות קבור עמוק מתחת למוזיאון. האם כדאי לחפש אותו?

"אני חושב שהמוזיאון ייפול לחור אם נחפור חור כל כך גדול", אמר הגדורן.

הגילוי מדגיש את הפוטנציאל הארכיאולוגי הנסתר שטמון מתחת לערים מודרניות. דנבר, שנבנתה על שכבות של היסטוריה גיאולוגית עתיקה, מוכיחה שוב שהעבר הרחוק יכול להתגלות במקומות הכי בלתי צפויים.

התגלית גם מעלה שאלות מעניינות על כמה עוד מאובנים חשובים עלולים להיות קבורים מתחת לרגלינו ברגע זה. פרויקטי בנייה וקידוח שגרתיים יכולים לגלות אוצרות מדעיים שיכולים לשנות את הבנתנו על החיים בעבר הרחוק של כדור הארץ.

עבור מוזיאון דנבר, הגילוי לא רק הוסיף חפץ חדש ויקר לאוסף שלהם, אלא גם הוכיח שלפעמים המדע הכי מרגש מתרחש כמעט מתחת לאף שלנו. זה תזכורת שחקר החיים הפרהיסטוריים לא תמיד דורש נסיעות למדבריות רחוקים - לפעמים המאובנים מחכים לנו בחניון הקרוב ביותר.

הגילוי בדנבר מצטרף לרשימה הארוכה של תגליות מדעיות מזדמנות שהובילו להתקדמות משמעותית בהבנת העולם הטבעי, ומזכיר לנו שמדע יכול להיות מלא הפתעות גם במקומות הכי יומיומיים.