הנתונים מאשרים את דבריו. דוח שפורסם השנה על ידי אגודת המהנדסים האזרחיים של ארה"ב העניק ציון של C- לתשתיות מי השתייה במדינה, וציון של D+ לתשתיות הביוב - ציונים שלא השתפרו מאז 2021. במקביל, ארה"ב מדורגת רק במקום ה־15 במדד הביצועים הסביבתיים של אוניברסיטת ייל, אחרי מדינות כמו גרמניה, בריטניה ופינלנד, אף שלרשותה עומדים משאבי מים מהגדולים בעולם, כ־9,500 מ"ק לנפש בשנה, לעומת 1,500 בלבד בהודו.
הגורו ההודי, סדגורו
"האיכות הירודה של המים כאן היא בלתי מתקבלת על הדעת", אמר סדגורו, והאשים את התיעוש המוגבר והשימוש הנרחב בחומרי הדברה ודשנים. הוא סיפר כיצד במהלך מסע אופנוע בן 10,000 מייל ברחבי ארה"ב, הזהירו אותו שוב ושוב לא לשתות ממקורות מים זורמים. "אמרו לי שזה רעל, שיש עופרת וכספית. מים זורמים - איך ייתכן שהם רעילים? אלא אם כן מישהו ממשיך לשפוך לתוכם רעל".
במרכז הדיון נמצאים גם חומרים כימיים ממשפחת PFAS, המכונים "כימיקלים לנצח", הקשורים למחלות קשות כמו סרטן והפרעות הורמונליות. הממשל הקודם בראשות ג'ו ביידן קבע תקנות מחמירות נגד שישה כימיקלים מסוג זה, אך ארגוני תעשייה הגישו ערעור וטוענים שמדובר בדרישות יקרות מדי. לפי ההערכות, יידרשו 40 מיליארד דולר עד 2029 כדי לעמוד ברגולציה.
הפתרון שמציע סדגורו פשוט אך שאפתני: להשיב את הצמחייה. לדבריו, קרקע עשירה אורגנית, בזכות עצים ובעלי חיים, היא מערכת הסינון הטבעית היעילה ביותר. הוא מציין את מיזם יערות ההיקף של ניו יורק כדוגמה חיובית, שבו הושקעו 1.5 מיליארד דולר בתחזוקת היערות במקום לבנות מתקן סינון שעלותו מוערכת ב־8 מיליארד דולר.
גם ענף החקלאות לא נותר מחוץ לביקורת. סדגורו טוען שהמים באמריקה מזוהמים בגלל חדירת דשנים לקרקע ומחסור בעצים שיכולים לספוג את הזיהום. במקביל, דו"ח קרוב מטעם ועדת MAHA של השר רוברט פ. קנדי ג'וניור צפוי לעורר מחלוקת בנוגע לחומרי הדברה, ובראשם הגלייפוסט – נושא שמעורר דאגה רבה בקרב חקלאים ורפובליקנים.
"אנשים משנים את עמדותיהם בכל ממשל, כאילו העובדות השתנו - אבל העובדות לא משתנות", אמר סדגורו. "רק אם נקבע עובדות חד־משמעיות נוכל לנהל דיון ציבורי חיובי באמת. הגיע הזמן שהאמריקאים יבינו: אם נטפל בקרקע, הקרקע תטפל במים".