את דבריה השמיעה בפאנל שכותרתו "ליווי מהפכני: להחזיק אחת את השנייה כשדברים קורסים", תוך שהיא מסבירה מדוע למרות עמדותיה החריפות – היא ממשיכה לעבוד דווקא שם. "למה שאשקיע אנרגיה פוליטית במקום הזה? הרבה זמן הייתה בי מידה של בוז כלפי מי שעושים את זה", אמרה. "אבל בסופו של דבר הבנתי: פה אני יכולה לבנות כוח".
ד"ר אימאן עבדלהאדי
בהופעתה בפני מאות משתתפים בכנס, ששם לו למטרה לקדם רעיונות כמו ביטול מוסדות קיימים, דה־קולוניזציה, מרקסיזם והיסטוריה של מעמד הפועלים – הסבירה עבדלהאדי כי היא רואה באוניברסיטה פלטפורמה אסטרטגית. לדבריה, מוסד בן למעלה ממאה שנה, שהוא אחד המעסיקים הגדולים בעיר, מאפשר לה גישה לאלפי אנשים שאותם תוכל לארגן סביב מטרותיה. "מתברר שאני עובדת באחד המעסיקים הגדולים של שיקגו. מקום שהוא גם משכיר דירות, גם נותן שירותי בריאות, גם מפעיל כוח שיטור – לעזאזל, כן – אבל יש לי גישה לאלפי אנשים שדרכם אפשר לבנות כוח. זה מינוף מבני אמיתי", אמרה, תוך שהיא עוטה מסכה שחורה על פניה.
עבדלהאדי, המרצה בחוג לפיתוח אנושי השוואתי, התייחסה גם לתנועת הסולידריות עם הפלסטינים, וטענה כי אף שחבריה אינם מחזיקים בכוח של ממש – יש להם "עליונות מוסרית". היא הציגה את עצמה כ"אישה צעירה, חומה וקווירית" וציינה כי היא כותבת ספר על קהילות תת־תרבותיות ועל הדרך שבה הן משכפלות את עצמן מדור לדור.
בעקבות דבריה פרסמה אוניברסיטת שיקגו תגובה לפיה היא "מחויבת עמוקות לחופש האקדמי ולחופש הביטוי", וכי "חברים בסגל רשאים להביע עמדות אישיות – גם אם הן מעוררות מחלוקת – כל עוד אינן מפרות את מדיניות האוניברסיטה או את החוק". נציג מטעמה הוסיף כי "איש סגל יחיד אינו מדבר בשם האוניברסיטה כולה".