בעקבות התפטרותו של הרמטכ"ל הרצי הלוי, מונה אמש האלוף במיל' אייל זמיר לתפקיד הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל. זמיר, המכהן כיום כמנכ"ל משרד הביטחון ושימש בעבר כסגן הרמטכ"ל, יהיה הרמטכ"ל השריונר הראשון מזה עשרות שנים, וייכנס לתפקיד בנסיבות דומות לכניסתו של גבי אשכנזי ב-2007 לאחר כישלון מלחמת לבנון השנייה.
האלוף במיל' אייל זמיר שמונה לתפקיד הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל יחד עם הרמטכ"ל הרצי הלוי
האתגרים המצפים לזמיר עצומים. ראשית, עליו לשקם את אמון הציבור בצה"ל לאחר הכישלון ההיסטורי של 7 באוקטובר. במסגרת זו, יידרש לטפל בתחקירים המטכ"ליים ולברר לעומק שאלות קריטיות כמו היכן היה חיל האוויר בשעות הראשונות, ומה בדיוק התרחש לפני השעה 06:29.
הצעד המיידי השני יהיה עיצוב מחדש של המטכ"ל. על הפרק עומדים מינויים בכירים, בהם מפקדי פיקוד דרום וצפון, ראש אגף מבצעים, וסגן רמטכ"ל - כשהאלוף תמיר ידעי מוביל כמועמד לתפקיד האחרון. גורמים בצה"ל מעריכים כי כניסתו של זמיר תוביל לפרישה גורפת של בעלי תפקידים במטכ"ל.
האתגר השלישי והנפיץ ביותר הוא סוגיית גיוס החרדים. בניגוד לקודמו שהתבטא בחריפות בנושא, זמיר טרם השמיע את עמדתו. הוא יצטרך לתמרן בין פסיקת בג"ץ והצורך הביטחוני בגיוס כ-6,000 חרדים בחודשים הקרובים, לבין עמדת שר הביטחון המעדיף יעדים מתונים יותר.
בזירה המבצעית, זמיר יצטרך להתמודד עם הפסקות האש הפריכות בצפון ובדרום. ההסכם מול חיזבאללה הוארך עד ה-18 בפברואר, ומול חמאס מתגבשת עסקת שחרור חטופים נוספת. אם הלחימה תתחדש, יידרש ליישם קווים אדומים מול חמאס המשתקם ולמלא את אזור החיץ המורחב בגבול עזה.
אתגר מרכזי נוסף הוא בניין הכוח של צה"ל. כמנכ"ל משרד הביטחון, זמיר הוביל מסע רכש חובק עולם במהלך המלחמה. כעת, עם כניסת טראמפ לבית הלבן, צפויה הפשרת משלוחי נשק שהוקפאו, כולל כ-1,700 פצצות כבדות לחיל האוויר ו-132 דחפורי D-9. התוכניות כוללות גם רכש ספינות רשף חדשות לחיל הים והקמת אוגדה מזרחית לאבטחת הגבול עם ירדן.
בעיה קריטית נוספת היא שחיקת כוח האדם. אחוזי ההתייצבות למילואים ירדו ל-60%-70%, לאחר שרבים שירתו בין חצי שנה לשנה במהלך המלחמה. זמיר יצטרך לדרוש מהדרג המדיני הגדרת סדרי עדיפויות ברורים, במיוחד לאור ההחלטה להשאיר כוחות גם בלבנון ובסוריה.
זמיר, הידוע כקפדן בענייני משמעת ומצדד בעוצמה ורב-זרועיות, מאמין בחדשנות ובינה מלאכותית לצד יסודות הצבא הקלאסיים. הוא יצטרך לנווט בין הצורך בהתעצמות צבאית משמעותית לבין המציאות התקציבית והמדינית המורכבת, תוך שיקום אמון הציבור וחיזוק המוכנות למלחמה רב-זירתית.
