חברת הקונגרס הדמוקרטית ננסי פלוסי, הייתה "דמות מפתח" במאמץ להסיר את מועמדותו של הנשיא ג'ו ביידן מהבחירות לנשיאות – כך על פי ספר שעומד להתפרסם.
ספרו החדש של ג'ונתן אלטר, כותב דעות ב'ניו יורק טיימס', "חשבון נפש אמריקאי: בתוך המשפט של טראמפ - ושלי", שיצא לאור ביום שלישי, מכיל פרטים על המאמצים להדיח את ביידן בעקבות העימות הטלוויזיוני הכושל שלו ביוני מול הנשיא לשעבר טראמפ.
ביידן ופלוסי | צילום: AP
בקטע שפורסם ב'וניטי פייר' ב-14 באוקטובר, אלטר תיאר מה שהכותרת הגדירה כ"איך פלוסי הסירה את הפלסטר עבור הדמוקרטים" כדי לשכנע את ביידן לפרוש מהמרוץ.
"דמות המפתח בשכנוע ביידן לשנות את דעתו הייתה פלוסי, שהסתמכה על חברותם בת ארבעים השנה. בהתחלה, היא חשבה שביידן יכול לשרוד את מה שהוא תיאר כ'לילה גרוע'. אבל פלוסי היא ממסדית; היא אוהבת את בית הנבחרים, וסיוטה של אי-השבת השליטה באותו מוסד (כשהדמוקרטים היו כל כך קרובים להשיב אותו) נראה כמתממש", כתב אלטר.
הוא המשיך: "עם שליטה רפובליקנית בנשיאות, בשני בתי הקונגרס ובבית המשפט העליון, מי יבלום את הדחפים האוטוריטריים של טראמפ? אחרי שביידן לא תפקד, פלוסי ציפתה שביל קלינטון, ברק אובמה, והנהגת הדמוקרטים בגבעת הקפיטול יערכו התערבות".
"אבל הגברים נעדרו", מקור פנימי אמר לכאורה לאלטר. "היא לא הייתה מרוצה מכך שטביעות הדם היחידות על הסכין היו שלה".
הקטע חשף כיצד, פחות משבועיים לאחר העימות של ביידן, פלוסי החלה בשיחות והודעות טלפוניים כדי לדחוף בעדינות את ביידן החוצה מהמרוץ. לאחר שביידן נשאר נחוש להישאר, פלוסי החלה במאמץ פומבי יותר על ידי אמירה בראיונות ש"זה תלוי בנשיא להחליט אם הוא ירוץ".
"זבוב על הקיר היה רואה שיעור אומנות בפוליטיקה עדינה, כאשר יו"ר בית הנבחרים לשעבר - בוסית בכפפות משי לזמננו - תמרנה ברגישות רבה כדי להוציא את נשיא ארצות הברית מהשלטון. 'היא תכרות את ראשך, ואתה אפילו לא תדע', אחד מחבריה אמר לי", כתב אלטר.
בסופו של דבר, מנהיגים דמוקרטים אחרים הצטרפו למאמץ, מה שהוביל את ביידן לוותר על ריצה לקדנציה שנייה.
אלטר היה אחד מכמה כותבי ה'ניו יורק טיימס' שפרסמו במהירות מאמר הקורא לביידן לפרוש מהמרוץ זמן קצר לאחר העימות שלו עם טראמפ. הוא חשף אז כי נאמר לו על ידי "עמוד תווך של ההנהגה הדמוקרטית" שהמפלגה תנסה להדיח את ביידן אם ייכשל בעימות. לאחר צפייה בביצועיו של ביידן, אלטר הסכים.
"כמו הבוסים של פעם - וכך נבחרו מועמדים עד שנות ה-60 - לדמוקרטים יש מחויבות פוליטית לבחור את המועמד שסביר ביותר שינצח. זו הופכת למחויבות מוסרית בבחירות שבהן הדמוקרטיה עומדת על הכף", כתב אלטר ביוני.