כריס ארתור, וטרן מלחמת עיראק וחבר במשמר הלאומי האמריקאי, הפך מלוחם נאמן למדינתו למאיים על ביטחונה. ארתור, שאומן על ידי הצבא האמריקאי בטקטיקות לחימה ובשימוש בחומרי נפץ, החל לקרוא לנשיאת נשק נגד שוטרים ופקידי ממשל בארצות הברית.

בסרטונים שפרסם ביוטיוב, ארתור הזהיר מפני מלחמת אזרחים קרובה וטען שארצות הברית נופלת לכאוס. הוא כתב מדריכי לחימה כדי לעזור לאחרים להקים מיליציות משלהם, וקיים אימונים בחוותו בצפון קרוליינה שלימדו כיצד לחטוף ולתקוף פקידי ציבור, להשתמש בצלפים וחומרי נפץ, ולתכנן מלכודות קטלניות.

ארתור כתב מדריכי לחימה כדי לעזור לאחרים להקים מיליציות משלהם, וקיים אימונים בחוותו בצפון קרוליינה שלימדו כיצד לחטוף ולתקוף פקידי ציבור

למרות אזהרות חוזרות ונשנות מצד גורמים שונים, רשויות אכיפת החוק והצבא לא פעלו נגד ארתור. כתוצאה מכך, הוא המשיך לייצר ולאחסן חומרי נפץ בסביבת ילדים צעירים ולאמן קיצוני אחר שלבסוף תקף שוטרים במדינת ניו יורק.

ארתור אינו מקרה בודד. הוא אחד מיותר מ-480 אנשים עם רקע צבאי שהואשמו בפשעים קיצוניים מונעי אידיאולוגיה בין השנים 2017 ל-2023, כולל יותר מ-230 שנעצרו בקשר למרד בקפיטול ב-6 בינואר.

מחקרים מראים כי אנשים עם רקע צבאי עוברים רדיקליזציה בקצב מהיר יותר מהאוכלוסייה הכללית. המזימות הקיצוניות שלהם היו גם בעלות סבירות גבוהה יותר לכלול אימוני נשק או כלי נשק.

בעקבות המתקפה על הקפיטול, הפנטגון נקט צעדים לטיפול בבעיית הקיצוניות בשורות הצבא. עם זאת, למרות ההשתתפות הגוברת בפעילות קיצונית על ידי אנשים עם ניסיון צבאי, עדיין אין מערכת מקיפה למעקב אחר התופעה.

סיפורו של ארתור מדגים את הסכנות הטמונות בשילוב של הכשרה צבאית עם אידיאולוגיה קיצונית. הוא מעלה שאלות קשות לגבי היכולת של הרשויות לזהות ולמנוע איומים מסוג זה, במיוחד כאשר הם באים מתוך השורות של אלה שאומנו להגן על המדינה.

המקרה מדגיש את הצורך הדחוף בשיפור המעקב והטיפול בקיצוניות בקרב אנשי צבא ותיקים, תוך שמירה על האיזון העדין בין ביטחון לאומי לבין זכויות אזרח. זהו אתגר מורכב שממשיך להעסיק את קובעי המדיניות ורשויות אכיפת החוק בארצות הברית.