מאז מותו של יו הפנר, מייסד מגזין "פלייבוי", השפנפנות ונשותיו לשעבר מדברות באופן חופשי על קורותיהן באחוזה המפורסמת ועל חייהן לצידו. כעת אלמנתו, קריסטל הפנר (37), עומדת להוציא אוטוביוגרפיה שבה היא חושפת איך התנהלו חייהם המשותפים לאורך שנות נישואיהם בין 2012 ועד למותו בשנת 2017.
הפנר קראה לספרה Only Say Good Things: Surviving Playboy and Finding Myself, רפרנס לבקשה שבעלה ביקש על סף מותו "ספרי עליי רק דברים טובים". ובכן, הפנר לא ממש ממלאת את בקשתו האחרונה.
השנים לצדו של הפנר לא זכורות לקריסטל כחוויה טובה, זאת אפשר להבין כבר כשהיא מספרת שהיא מתכננת לחזור לשם נעוריה – האריס, מיד לאחר שתוציא תואר בפסיכולוגיה: "ברגע שאוציא את התואר, אני נפטרת מהשם, ביי".
הפנר סיפרה על תזמון המוות של בעלה: "זה קרה בדיוק בזמן, בתחילת תקופת "מי טו". מקריות? אני לא חושבת". בין הדברים המטרידים שעליהם היא מספרת נמצאת אטרקציית סוף השבוע שהפנר אהב במיוחד, וכונתה Sunday Funday: ימי ראשון שבהם 200 נשים צעירות ביקרו בו זמנית באחוזה. קריסטל מספרת שהוא לקח כל כך הרבה כדורי ויאגרה שגרמו לו להתחרש באחת מאוזניו – תופעת לוואי ידועה של הכדור. "הוא תמיד אמר שהוא מעדיף להיות חירש מאשר לא לעשות סקס".
קריסטל מספרת שלבעלה היו בקשות ספציפיות לגבי המראה שלה – כשהשורשים בשערה החלו לבלוט היה טופח על ראשה ורצה שתשים לק בצבעים בהירים ולא כהים. הוא גם דרש ממנה לחזור הביתה עד שש בערב כדי לאכול איתו, ארוחה שכללה באופן קבוע מרק עוף עם גבינה וקרקרים, ואחריה נהגו לצפות יחדיו בסרטים שאהב.
השניים נפגשו כשהיא הייתה בת 21 והוא בן 81 וקריסטל מספרת שהיא מודעת לכך שטענו שהתחתנה עם הפנר רק עבור כספו: "החלק הכי קשה בזוגיות שלנו היה שכולם היו מאוד שיפוטיים לגבינו. והם צדקו", היא מודה. "אם זו הייתה הבת שלי, לא הייתי נותנת לזה לקרות. רק אגיד שאם את מגיעה מילדות מאושרת ואוהבת, את בדרך כלל לא מסיימת עם מישהו שמבוגר ממך בשישים שנה".