זה החל בתשתיות ובבניין לאחר מלחמת ששת הימים, וזה הטריד את כולם.

מיצחק בן אהרן בשמאל, ועד מנחם בגין בימין - שטף העבודה הערבית הזולה הדאיג את הפוליטיקאים שערכו דיונים סוערים על האיום הממשי המרחף מעל פרויקט גאולת האדם והאדמה היהודיים.

הסיפור ידוע - דור לאחר שהבניין (העתיד) עבר לידי הערבים ב-1967, בשנות ה-80 גם הסיעוד (העבר) והחקלאות (ההווה) עברו לידיים לא יהודיות.

במילים אחרות את הבטון, המזון, וההורים העברנו לידי זרים.

חשוב לומר - כותב שורות אלה בעד תחרות, בעד יוזמה, בעד חירות כלכלית, אבל הוא לא בעד אאוטסורסינג של תשתיות חיוניות לקיום המדינה היהודית עצמה.

מצב הזוי זה היה קיים עוד טרם נכנס לבלפור בנימין נתניהו בשנת 1996 - אך בעשור האחרון, הוא הגיע לרמות אבסורד מפחידות כאשר וועדי העובדים משמרים כאן כלכלה מונופוליסטית במספר שירותי מפתח, ובמקביל תשתיות המפתח בכלל לא בידיים ישראליות - אני קורא לכך "הרע מכל העולמות" - הבה נבחן את התמונה.

ובכן, מאז 2009 נתניהו מכר את הנמלים לסינים ולהודים, את האקדמיה לגרמניה, את הנדל"ן ליהודי העולם (לפחות לא לסעודים), ואת השירותים הלוגיסטיים החיוניים לוועדי עובדים ולבני מיעוטים..

בינתיים, בסיעוד, ברפואה, ברוקחות, בטכנאות, בתובלה החיונית, ובתחבורה החיונית, בסופרמרקטים, במרכזי ההפצה הגדולים של הקמעונאיות הגדולות - הערבים הישראליים, שלפחות כמה עשרות אחוזים מהם - נאמנותם מוטלת בספק למטרות המדינה - לצד העובדים הזרים והמסתננים, הנעים והנדים - הפכו את העורף הישראלי לשביר.

בשדות, אין תמריצים לידיים עבריות וכך המזון תלוי בידיים נכריות ובייבוא, והגענו למצב שלא רק במצב מלחמתי קשה ניחשף למחסור - אלא שגם משבר כלכלי קשה עשוי להתגלות כבעל השלכות מידיות על המדינה.

במקביל, בלי שום ראייה למקדימה, תכניות החינוך המקצועי והטכני אודות שיקומם דובר רבות - לא זזו מילימטר בין חדרה וגדרה.

ישראל במידה רבה חשופה לכל פורענות - כאשר לצה"ל ביום הדין פשוט אין גב אזרחי עורפי.

פיקוד העורף מן הסתם לא יוכל להכשיר את האחיות והרופאים, הטכנאים ואנשי האספקה הנצרכים.

אם הציונות אמרה כי לא השם הוא זה העושה למעננו חיל - הפוסט-ציונות הליכודית הגיעה למצב שאפילו לא היהודים עצמם - אדרבא, סינים, פיליפינים, ערבים, ואפריקנים.

פעם הדבר הטריד את ספיר, היום? סמוטריץ' לא רואה את המצב.

לא מדובר על סוציאליזם שרוצה ידיים עובדות עבריות או מקדשם, מדובר על א.ב של יכולת קיום ושימור עצמי.

אולי הגיעה העת להתחיל לחשוב על מודלים קפיטליסטים פרוטקציוניסטים בסגנון כלכלת הקונצרן היפנית, השומרת על הלכידות הלאומית, והמאפשרת תחרות פנימית וחיצונית במשק ופחות לחשוב על כלכלת הזרים, הערבים, ההסתדרות והוועדים של מירי רגב ובנימין נתניהו.