"אחד הכלים העומדים לרשותו הוא הסמכות לזמן אנשים עם מידע הנוגע לעבריינים. אבל כדי לשמור על הפרטיות, מס הכנסה נדרש בדרך כלל לספק הודעה לכל מי ששמו מופיע בזימון, ואז הוא יכול לתבוע לבטל את הזימון. עניינו של המקרה היום חריג לכלל זה".
מס הכנסה יכול בעצם לבקש הפקת "מסמכים, ניירות, רשומות או נתונים אחרים" מ"כל אדם" שעשוי להחזיק במידע בנוגע למשלם מסים עברייני, כתב רוברטס. אולם אם הזימון ניתן כסיוע לגבייה שנעשתה, או לפסק דין שניתן, אין צורך למסור את ההודעה לצד השלישי.
במילים אחרות, מס הכנסה יכול להוציא זימונים גם כדי לקבוע אם אדם חייב כסף וגם כדי לגבות כל חבות שטרם נפרעה.
כאשר מס הכנסה עורך חקירה לצורך 'קביעת חבות', הוא חייב לספק הודעה, אך מרגע שהמצב הגיע לשלב של 'גביית כל חבות', ייתכן שלא תידרש הודעה. בחוות דעת נפרדת שרוברטס הסכים איתה, כתבה השופטת קטנג'י בראון ג'קסון כי הקונגרס "הכיר בכך שייתכנו מצבים, במיוחד בהקשר הגבייה, שבהם מתן הודעה עלול לסכל את יכולתו של מס הכנסה לאכוף ביעילות את חוקי המס".
"לדוגמה, עם קבלת הודעה כי מס הכנסה הגיש זימון, אנשים המעוניינים בכך עשויים להעביר או להסתיר נכסים הניתנים לגבייה, מה שהופך את מאמצי הגבייה של הסוכנות לקשים יותר באופן משמעותי".
לדברי פול שרמן, יועץ במכון לצדק, משרד עורכי דין שפועל ללא מטרות רווח לטובת הציבור, "פסיקת בית המשפט העליון מעניקה למס הכנסה סמכות רחבה להפליא לחטט ברשומות הפיננסיות של אנשים שעשויים להיות קשורים רק מרחוק למשלם מסים עברייני".
"פסיקה זו מעלה חששות רציניים לגבי התיקון הרביעי לחוקה. למרבה המזל, בית המשפט הדגיש כי פסק דינו התמקד באופן צר בשאלה הסטטוטורית שלפניו".
"במקרה עתידי, בית המשפט צריך להתייחס למגבלות החוקתיות על כוחה של הממשלה לדרוש גישה למידע הפיננסי הרגיש ביותר של אנשים".
