רותם עלימה, בת 35, גרה בלוס אנג׳לס. בעלים של חברה להפקת סדרות, סרטים ופרוסומות. בארץ הפקתי את ארץ נהדרת והסדרה חיים שלי, זכיתי בפרס אופיר ובאוסקר הסטודנטים והייתי ברשימת 30 המצליחנים מתחת ל30 של המגזין פורבס. עברתי ללוס אנגלס לפני 5 וחצי שנים והקמתי פה חברת הפקות. כיום אני עובדת המון עם לקוחות בינלאומיים שמגיעים לצלם בכל רחבי ארה״ב אבל גם עם לקוחות אמריקאים.

טיפ לישראלי המתחיל בארה"ב
להגיע עם הבנה שלא תמיד דברים זזים בקצב שהיינו רוצים שהם יזוזו ולהזכיר לעצמך שמה שלא קרה היום יקרה מחר- צריך להאמין, לרצות ולהמשיך לעבוד כדי להתקדם לעבר המטרות שלנו, בסוף מגיעים.

מה הדבר הכי קשה עבורך במנטליות האמריקאית
הדבר שהיה לי הכי קשה להתמודד איתו בתקופות מסויימות היה שהרגשתי שבניגוד לישראלים שיכולים לראות פוטנציאל ולהבין שגם אם לא עשית בדיוק את הדבר הספציפי שהם מחפשים, אם עשית משהו דומה זה מספיק טוב כדי לקבל צ׳אנס ופה הרגשתי כשחיפשתי עבודה שהם תמיד חיפשו דברים מאוד מאוד ספציפיים וזה לא שינה שקורות החיים שלי היו מאוד מרשימים ומגוונים אבל לא עברתי את המסלול של לימודים במוסד אקדמי אמריקאי, התמחות ועליה במעלה ההר של קופורייט אמריקה. יש בזה היגיון כמובן, כשהכל כל כך גדול ועובד כמו מכונה משומנת יותר קשה להמר על מי שמגיע מבחוץ ועדיף ללכת על בטוח עם מישהו שמכירים\ שלמד באותו קולג׳ֿ או שיש איזה חיבור אישי. זאת הסיבה שבחרתי לפתוח חברה משל עצמי ולהפיק את התוכן שלי. היום אני משתדלת לתת הזדמנויות לכל מי שאני יכולה, אם אני מזהה כישרון ואמבציה, לא משנה לי מה המסלול שאותו אדם עשה. אני אנסה לעשות הכל כדי לעזור לו.

היכן את/ה רואה עצמך עוד 10 שנים?
מגדילה את החברה שלי, מקימה משפחה, חיה חיי שגרה שקטים, מטיילת עם הכלבה, עושה יוגה, ממשיכה להפיק תכנים בעלי משמעות ולהתנדב למען מטרות שיקרות לליבי. החלום האמריקאי בהתגלמותו קרדיט לתמונה: נוי דקל

מה המקום באזור מגוריך שאליו שאת/ה הולך כדי לספוג "אווירה ישראלית"
לפני 4 שנים הכרתי את משפחת צוקר המדהימה שהפכה להיות המשפחה שלי פה. הם העוגן שנותן לי יציבות והכנפיים שנותנים לי ביטחון להגשים את כל החלומות שלי. הבית שלהם הוא המקום מבוא אני הכי מרגישה ״בבית״

מה סוג האוכל האמריקאי האהוב עליך
האמת היא שאני לא חובבת גדולה של אוכל אמריקאי אבל אני ממש אוהבת את תרבות הספורט שיש להם פה. אז כשאני הולכת למשחקים אני נהינת מהחוויה עד הסוף וזה כולל גם את האוכל.

במה לדעתך מקום מגורייך עדיף על פני ערים אחרות?
בתור מפיקת סרטים, סדרות ופרסומות לוס אנג׳לס היא המקום המושלם עבורי. אומנם אני מפיקה תכנים בכל רחבי ארה״ב אבל בסוף רוב התעשייה, הכסף ומקבלי ההחלטות נמצאים כאן בעיר הענקית ועם זאת קטנה הזאת. בלי קשר לתעשייה והקריירה שלי, אני חושבת שאיכות החיים באל איי גבוה, יש מרחבים, הקהילה הישראלית פה רחבה ומגוונת, יש פה טבע, תרבות ומלא הזדמוניות בכל פינה.

האם עוברת במוחך מחשבות על חזרה ארצה
לעולם אין לדעת אבל כרגע אין תכנית כזאת

איך את/ה חוגג/ת את החגים כאן
אני משתדלת לארח בכל הזדמנות שיש לי, בפסח למשל אירחתי 14 אנשים אצלי בבית, זה היה מיקס של החברים האמריקאיים והישראלים שלי. אנשים מרקעים שונים שהתחברו בצורה מופלאה.

ספר/י על מקרה מצחיק/הזוי שקרה לך במהלך שהותך כאן
לפני שלוש שנים מכר מהארץ ביקש להכיר לי את חבר שלו, נבו, מפיק ישראלי שחי בשיקגו והיה בשורט ליסט לאוסקר באותה שנה. הוא רצה שאני אייעץ לו על התהליך ומה כדאי ולא כדאי לעשות. כמובן שהסכמתי, אני תמיד שמחה לעזור ולייעץ. במיוחד לאנשים טובים ומוכשרים ואם הם גם ישראליים אז בכלל. מאז נבו הפך לאחד החברים הכי טובים שלי, אנשי הסוד והמעגל הכי קרוב. אנחנו מדברים על בסיס קבוע, נעזרים ומתייעצים כל הזמן, בוחנים אופציות לשיתופי פעולה. משתפים בקשיים והצלחות. אני ממש מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד מהמסע שלי והחלק ההזוי בסיפור הוא שהוא ובן הזוג שלו בכלל גרים בשיקגו ומעולם לא נפגשנו פנים אל פנים. חברות טלפונית נשמעת מוזר אבל אני מניחה שכשמהגרים וגרים רחוק מרשת הביטחון שגדלנו איתה רוב הקשרים המשמעותיים שלנו עוברים דרך טכנולוגיה. אותו מפיק

מה יעד הנופש המומלץ עליך בארה"ב
Carmel by the sea N משהו בשקט, הפסטורליות והאוויר הצח שם פשוט מרגיע אותי. ואני מתה על זה שלא חוקי לנעול שם עקבים.

לאילו אטרקציות את/ה אוהב/ת ללכת במקום מגוריך או במדינה כולה
אני מאוד אוהבת את הפארקים הלאומיים, סקוייה, ביג בר, zion, ביג סר, ג׳ושוע טרי. בגדול אני בת אדם של טבע. מאחורי השטיחים האדומים, השמלות והעקבים יש ילדת מושב שמעדיפה ללכת יחפה ולחבק עצים. אם אני לא בטבע אני כנראה עושה יוגה.

למה את/ה הכי פחות מתגעגע/ת אליו בארץ?
לביקור במשרדים ממשלתיים או כל התעסקות עם בירוקרטיה קרדיט לתמונה : נוי דקל

יש לך חברים אמריקאים או רק ישראלים?
הקמתי קהילה של ישראלים בתעשיית הבידור, זאת קהילה חמה ותומכת ודרכה הכרתי המון חברים קרובים. מצד שני יש לי המון חברים אמריקאים שאני אוהבת וחברים מהגרים ממדינות שונות בעולם.

מה הדבר שהכי חסר לך בחיים כאן
המשפחה וחברי הילדות. יצרתי לי פה קהילה וחברויות עמוקות עם אנשים שמלווים אותי בטוב וברע. אני מודה להם ועליהם כל יום ועדיין אין דבר שיכול להחליף את החיבוק של אמא, או ההצקות של אבא ואין בילוי כיפי יותר מארוחת ערב עם האחים והאחיות שלי.

מה את/ה הכי אוהב/ת בארה"ב
אני אוהבת את העובדה שהכל כאן אפשרי, שהחלום האמריקאי הוא לא רק לזמן השינה בלילה. אם תשקיעי, תעבדי קשה ולא תוותרי תוכלי להגיע לכל פיסגה שתרצי. יש פה מהכל ומספיק לכולם. ההזדמנויות יכולות להגיע בכל רגע מבלי שדמיינת בכלל. אחרי מאמצים רבים להיכנס פה לתעשייה החלטתי לפתוח חברה משלי. ידעתי שאם אף אחד לא נותן לי הזדמנות אני צריכה לייצר אותה בעצמי וככה עשיתי. כמה חודשים אחר כך כבר עשיתי הפקות לWSOP, עבדתי עם גל גדות, הפקתי קמפיינים לחברות גדולות כמו פלייטיקה, זיפריקרוטר, סימלרווב, סמסונג ועוד. הכל אפשרי פה אם מספיק רוצים ולא מוותרים. לא מזמן התראיינתי למגזין אמריקאי ובעקבות הכתבה ביקשו ממני לדבר בפאנל של נשים מצליחות בתעשייה. הגעתי בציפייה לאירוע קטן ופתאום ישבו בקהל 200 אנשים ועוד עובדים של החברה מכל העולם יצטרפו בזום. מסתבר שזה היה משרד פרסום גדול ולא היה לי מושג בכלל. אני רגילה לישראל שכולם מכירים את כולם ופתאום פה לא משנה כמה את כבר מכירה ופועלת תמיד יהיה עוד משהו או מישהו חדש לגלות ולהכיר.

מה הסיבה שגרמה לך לעבור לארה"ב
הרגשתי שבישראל הגעתי לתקרה שלא היה לי לאן להתפתח ממנה, לא כי אני אישה אלא כי כמה שישראל מפוצצת בכשרון ואנשים מדהימים, ככה היא גם קטנה ובשביל להשפיע בדרכים שאני רציתי, הייתי צריכה קהל גדול יותר קרדיט לתמונה נוי דקל